תרקומיא

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
אורית ופאולה
17/02/2004
|
אחה"צ

בשיחות עם הפועלים, מסרו חלקם שהמעבר בבוקר היה מהיר יחסית וחלק התלוננו על השפלות. ההבדל בגרסאות נובע, ככל-הנראה, בהיתקלויות השונות בגחמות החיילים ובשעות השונות של המעבר, כפי שנוכחנו בעצמנו בשעתיים שאנחנו השקפנו על מעבר הפועלים השבים מהעבודה. בשעה הראשונה המעבר זרם, אך בשעה השנייה ניכרה האטה משמעותית, כשהחייל בדק בקפדנות ובאיטיות כל נייר. הפועלים ששבו אחרי ארבע וחצי נאלצו להמתין כחצי שעה ומעלה עד שעברו עייפים אחר יום העבודה הארוך. הסחבת נבעה מרצון מפקד המחסום ופקודיו להמחיש בפנינו מי שולט על השאלטר, ושנוכחותנו גורמת לתוצאה הפוכה ממה שביקשנו להשיג. "את לא נכנסת למחסום. בפעם הבאה אני מעכב אותך ביטחונית!" כך החייל ת' כ' לאורית שניגשה לבודקה כדי לנסות לזרז את מהלך העניינים. הפועלים סיפרו על ההתנכלויות בשעות הבוקר המוקדמות, בסביבות חמש בבוקר. הם נדרשים לשיר ולרקוד. או לרוץ במהירות לבדיקה, ומי שלא רץ מהר – חייב לחזור לסוף התור. "מתנהגים אלינו כמו לכלבים". במיוחד הצביעו על חייל רוסי – ד' י'. פועל אחד סיפר שלאחר שעבר את הבדיקה בבוקר, נקרא חזרה ובתנועת יד הצטווה למלא בסולר את החבית ששימשה לחימום החיילים. "כל יום סיפור חדש. כך הגעתי רק בשעה שמונה וחצי לעבודה. ובעל הבית אינו מרוצה, כמובן". פועל אחר סיפר שנאסר עליו להעביר שתיל לימון לבעל-הבית שלו, ולכן נאלץ לחזור על עקביו והפסיד יום-עבודה. שוב פועלי הבניין לא ידעו אם המחסום יאפשר מעבר למחרת עבורם. אורית התקשרה לרע"ן כלכלה, ונמסר לה שאין ולא יהיה מעבר. אבל הפועלים יוצאים כמעט יום-יום מהמקום. (לפעמים יוצאים ממחסום ג'אבע, כי שם המחסום נפתח ב-04.30 ושם כנראה פחות הקפידו עד היום). לפעמים פשוט נאלצים לחזור ולנסות שוב למחרת. בחמש ורבע עזבנו את המקום. עדיין עמדו פועלים, ממתינים לבדיקה הדקדקנית. אנחנו עזבנו את המקום, כי התיק של אורית נגנב. (עוגיות התבלין הנפלאות היו זרוקות על הארץ). מספר פועלים יצאו לחפש אתנו את התיק. לתשומת לב החברות – אולי יקרה נס והמשקפיים יוחזרו על-ידי מישהו, נא להודיע לאורית. רשמה פאולה