גסות רוח והשפלה במחסום
הגענו לואדי נאר דרך מעלה אדומים. לא היו מחסומים בדרך, מלבד אחד לפני הכניסה לירושלים בדרך חזרה. מיד כשהגענו לקונטיינר, כלי רכב משני הצדדים ( נראה היה שעוכבו) החלו לנוע, אבל מאוד לאט. למרות שישנה אפשרות לתנועה בשני הכיוונים הייתה תנועה בכוון אחד בלבד.
מפקד המחסום, נ', היה גס ורע לב באופן מיוחד. הוא העליב, השפיל והתאכזר לכולם. כשהבחין בנו ניגש ביהירות ודרש שנעזוב את אזור המחסום או שהוא יעצור אותנו. משהתעלמנו מדרישתו, ועמדנו בשקט ולא התערבנו, הוא פשוט הסתלק והתחיל לנבח באחרים.
בעוד התנועה בשני הכיוונים התנהלה לאיטה, שלושה מג"בניקים היו עסוקים בצביעת קיר. מדי פעם, בעיקר כשנ' התרחק, נתנו לקבוצת מכוניות לעבור מבלי לבדוק בכלל. לאנשים שהמתינו שם זה היה עניין של מזל, עניין של דקות או שניות אם הם יעברו או יעוכבו.
היו שני מעוכבים
, שהרע מזלם והם עברו בזמן הלא נכון, ואנחנו לא יכולנו להתקרב אליהם, ולא הייתה שום אפשרות לדבר עם נ'.
ניסינו לעזור ללא הצלחה לאיש הרשות הפלסטינית שהיה בדרכו לחברון עם קאדי שחזר ממכה (חאג') דרך יריחו. נ' לא התיר להם לעבור. משיחות ארוכות עם המת"ק ועם המוקד להגנת הפרט, למדנו שלאנשים יש אישורי מעבר אך למכונית לא, ולכן אינם יכולים לעבור.
משמרת נורא מדכאת.