בית איבא
מחסום בית איבא 10.2.04 משמרת אחר הצהרים גיגי א., אלה ה., אילנה ק.(דווחה) ,קרן הגענו בשעה 14:30. עיקר הלחץ היה על הצד המזרחי של המחסום, של זרם בלתי פוסק של , נשים וגברים, צעירים ומשפחות עם ילדים שרצו לצאת משכם. במשך כל המשמרת היו כל הזמן כ-60-80 איש, ובנקודת זמן כלשהיא, אפילו כפול מזה. לא היו מספיק חיילים, הבדיקה הייתה קפדנית, מלווה לא פעם בצעקות רמות וגסות. נושא הכעס: הפלסטינים יודעים את הכללים ובכל זאת, הם מתגודדים, לא שומרים על שורות, ויש להם את החוצפה לנסות לעבור. סטודנטים לא הורשו לצאת (זה לא יום רביעי), וצעירים מתחת לגיל 35, בלי אישור- מנועים. (צעיר בן 23 עם אישה ותינוק חולה קיבל את התשובה: "לא תעבור- בפעם הבאה תיקח אמבולנס ב- 500 שקל). לעבור את המחסום לקח בין רבע שעה (לנשים בעיקר) ועד לשעתיים-שלוש, לגברים הצעירים. שניים-שלושה , בכל פעם הורשו לגשת לבוטקה בו ישבו שתי חיילות, והתעודות של הגברים מתחת לגיל 35 נלקחו "לבדיקה" המפורסמת. הטיפוס לגלאי מתכות היה קשה עבור המבוגרים והמבוגרות. (הגלאי היה על תקן תפאורה: כל הזמן צפצף, בלי שמישהו התייחס לזה) . ב-30 הדקות הראשונות לשהייתנו, סא"ל דובר ערבית
ניסה להכניס סדר בקהל, תוך שילוח מבטים ומבעים עוינים לנוכחותינו. ואז הוא נעלם. ביתר כל המשמרת לא היה נציג דובר ערבית מהמת"ק. מפקד המחסום קובי דווקא נענה לפניותינו, ושחרר לחצים. כך למשל היה כאשר הזעקנו אותו ברגע מאיים. הצעירים שהושארו מעבר למחסום, סרבו להתפזר, כאשר החייל הודיע להם שאין להם מה לחכות. הם החלו לאמר בינם לבין עצמם: "בואו כולנו נפרוץ את המחסום, ושיהרגו כמה שיהרגו". לקחים: 1. להגביר נוכחותנו במקום: שתי נשים ניגשו לאמר שהמצב משתפר כאשר אנחנו נמצאות וביקשו שתהיה נוכחות גם בבוקר2. להתלונן למקום המתאים על העיכובים ב"בדיקה": א. חיילים לוקחים תעודות ולא ממהרים להתקשר לתת פרטים כדי שיבדקו. ב. חיילים במחסום מקבלים תשובות אחרי זמן קצר יחסית (חצי שעה) ומשהים את מעבר הפלסטינים לשעות. (לובש מדים בקבע, שלא מהכוח המאייש את המחסום, ניגש אלי ואמר לי כי עלינו להתלונן על כך למתק כי הוא יודע שזה מה שנעשה במחסומים.אילנה