ג'וברה (כפריאת)

בג'וברה אין חדש. היום קלקיליה פתוחה.

06.50 - בדרך לשער הילדים אני אוספת ילדים שעולים בשמחה למכונית. מגיעים שני אנשי מילואים, אחד בדרגת סרן, לפתוח את השער. שואלים אם אני לא פוחדת משב"חים. השער נפתח בזמן, הילדים עוברים. לאישה מבוגרת עם שקית גדולה ובה חפצים שמיועדים לביה"ס, לא ברור מה, לא נותנים לעבור ושולחים אותה לשער שלמטה. היא מוסרת את השקית למורה. אני נותנת לה (ולשני בחורים מהכפר) טרמפ עד למחסום. זו הבנאליות...של מה? אפילו לא של הרוע, במקרה הזה. אולי של הקהות.

אל המחסום מגיעים שני אנשי משטרת ישראל, אחד רפ"ק, אחד שוטר. משום מה נראה לי השוטר כמתנדב משטרה לקו התפר (יש דבר כזה?)מאחר שבכל החודשים שלנו כאן לא ראינו אנשי משטרה כחולה ממש מאיישים מחסומים, שאלנו את הקצין, ונענינו שזו "פעילות יזומה" שנעשית מדי פעם. השוטר מתלווה לחייל המילואים במחסום טולכרם. הוא בודק כל תעודה ותעודה ביסודיות, מרים אותה אל מול האור, מוציא כל פתק שבתוכה. הבדיקה מתמשכת ומתמשכת, והאנשים מחכים בסבלנות. אחרי תשע אוספים השוטרים את ניירותיהם ועוזבים. מחסום 700 (ארתאח): אנו מוצאות שם את ידידינו השוטרים. התנועה זורמת. קלקיליה: המחסום פתוח. הפלשתינים אומרים שהוא נסגר מפעם לפעם.