בית פוריכּ, חווארה

צופות: 
תמי פ, גלית ג, טליה, מיכל ב"ז
03/02/2004
|
בוקר

יום קר וגשום. צומת תפוח פתוחה ללא נוכחות של חיילים. ההוראה "כרגיל כתרinfo-icon, עד להודעה חדשה" כלומר גברים בגילאים 16-35 לא עוברים ללא תסריך. באופן כללי התנועה זרמה באופן די סביר. בצד הדרומי קבוצת חיילים מאוד משועשעת כשהשעשוע המרכזי הוא הערות 'קטנות' ולא נעימות בינייהם על העוברים. האווירה השתנתה כשהתווסף קצין מילואים שהיה ענייני וחושב אך גם השפעתו על המעבר בפועל היתה קטנה (הוראות!). בצד הצפוני היו באופן קבוע 20-3- איש אך התנועה זרמה ועופר הסכים לא פעם להעביר מבלי לבקש אישור מת"קinfo-icon שכידוע לוקח זמן רב. מאחר והיום הוא יום חג רבים מהמבקשים לעבור לא הצליחו בגלל הגבלות גיל. בשלב מסויים הגיעה מונית עם ילדה קטנה שנפלה מגג הבית. המונית עם הפצועה ובן משפחה אחד עברה מהר, אך לשאר בני המשפחה שביקשו להגיע לבית החולים לתרום עבורה דם (יש לה סוג דם נדיר O-) לא איפשרו לעבור. פנייתנו לרופאים לא הועילה. משפחות עם ילדים שהגיעו מירושליים, רמאלה קלקיליה וכו' שניסו לחגוג עם משפחתם לא הצליחו להכנס.כ-10 מעוכביםinfo-icon התנדנדו מרגל לרגל בקור בציפיה לאישור מת"ק או סתם כדי לקבל חזרה את תעודת הזהות שלהם. הם חיכו כשעתיים כשנאלצנו לעזוב. הפניות למת"ק ולמוקד הסתכמו בכך שעד ארבע שעות עיכוב "אין קייס". נסענו לבית-פוריק. המחסום היה שומם כמעט לחלוטין. נשארנו מעט וחזרנו לבדוק מה עם המעוכבים בחוורה. באופן לא מפתיע הם עדין חיכו. כאמור נאלצנו לעזוב לפני שיחרורם. תמי פ