מחסום זמני במראקה שמגביל מעבר ועומס בחווארה לקראת החג

בחניית ביניים שעשינו בתחנת הדלק הנטושה של עלי הגיעה מכונית אבטחה פרטית לראות מי אנחנו ומה מעשינו שם. הם חסמו את הרכב שלנו והסתכלו לתוכו. המאבטח שאל מאין אנחנו (תשובה: מירושלים) והאם כולם ברכב יהודים (תשובה: מיכל טרקה את דלת המכונית בפניו) והם המשיכו בדרכם.

הקבוצה התחלקה לשני צוותים נפרדים: צוות 1. רוני ה. ויוי צ. מיכל מ. והעתונאים. לא היה הרבה אקשן בבית פוריכ, אנשים מעטים בגלל החג. לא נשארנו זמן רב. במגרש החניה דיווחו כמה נהגים על מחסום זמני במראקה, שנמצאת במרחק 15 דקות נסיעה מבית פוריכ. לדבריהם איש לא הורשה לעבור בו ויש שם אלימות. נסענו לשם, מרחק 25 דקות, בעקבות ואן אחר. (מראקה הוא אזור המעבר מיד אחרי בית ג'אן. הכפר הראשון בדרך הוא בית פוריכ, אחריו בית ג'אן, ואז אזור רחב של גבעות. הכפרים בעמק הזה הם: עין בידאן, ופראח).

החיילים וג'יפ אחד נמצאים על משטח גבוה המשקיף על הכפרים. הם חסמו את המעבר באופן מוחלט ובכל תנאי. הפקודות שלהם קבעו כי זה אינו מעבר כלל וכי על התושבים להשתמש בדרכים אחרות העוברות דרך מחסומים קבועים וידועים. כאשר נשאל החייל איזה שבילים הם אלה הוא לא ידע לענות. הם אמרו כי באו למקום באופן זמני בשל ידיעות על פעילות עוינת באזור זה, שעברה או עברו שם, ולכן הם כאן כדי לבדוק מי משתמש בדרך הזו. האיש שביקש מאיתנו לבוא למחסום זה אמר לחיילים שאנחנו אמרנו לו שהם יוכלו לעבור אם נצטרף אליהם. לא נכון.

סגן ראש הכפר של בית ג'אן הגיע ודיבר אתנו כמה רגעים. הסביר עד כמה חסום האזור, כשבצד אחד מחסום בית פוריכ ובצד השני מעבר מראקה.החיילים היו מודאגים מאד באשר לשאלה איך הגענו לשם ורצו לאבטח אותנו בדרכנו משם. הם הזהירו אותנו מפני אפשרות של חטיפת אזרחים ישראליים כולל פעילים של ארגוני זכויות אדם בגדה המערבית. הצלחנו לשכנע אותם להרשות לנו להמשיך בדרכנו ללא ליווי של הצבא. בשלב זה ויוי וויקטוריה החליפו צוותים והעיתונאים נסעו לחווארה.

סרה (עיין הדו"ח של ויקטוריה) דיר שאראף/בית איבא טור ארוך ואיטי של הולכי רגל שנבדק על ידי חייל אחד בשני הכיוונים. 8 מעוכבים ניצבו במרכז השטח המאובטח. המפקד אסר עלינו להיכנס לשם. הוא סירב לדבר אתנו. העומדים בתור עצבניים ודוחפים, יוצרים מתח גובר בינם לבין עצמם ובינם לבין החיילים. התור התקדם לאט מאד והתור למכוניות מהיר הרבה יותר. אמבולנסים עברו בתוך דקות. החיילים תפסו אנשים רבים שעקפו את אזור המחסום ועיכבו אותם לבדיקת תעודות הזהות. ביניהם 2 נשים בהריון. כמה מן המעוכבים חיכו שם מזה שעות. כולם שוחררו בסופו של דבר אך רק לאחר לחץ מסיבי שלנו, של המוקד ההומניטרי של צה"ל, הרופאים לזכויות האדם והמוקד. היה צורך בעוד חיילים אך לא הייתה תשובה במת"ק.

הצוות השני שהגיע מחווארה עם העיתונאים הצטרף אלינו והמספר הגדול של משקיפות פלוס צוות צילום עזר מאד. צוות 2: ויוי צ. חוה ה. ויקטוריה ב.
בחווארה פגשנו קהל גדול וכועס, כולם בדרכם לשכם לקניות, להוציא כסף מהבנק וכו' לקראת החג ומולם קבוצת חיילים שלא עמדה בלחץ. המפקד, שהיה בסדר גמור כשפגשנו אותו לראשונה לפני שבועות מעטים, נעשה גועלי והפגין את האגו טריפ הרגיל דהיינו " המחסום סגור עד שכולם יעמדו בשורה אחת" בעוד התור הולך וגדל ומתארך ויותר ויותר אנשים נואשים לוחצים ונדחקים אליו מכל  הצדדים. בשלב מסוים פרצו העומדים בתור את המחסום וזרמו קדימה. זה היה די מפחיד למרות שהחיילים השתדלו לא לנהוג באלימות. התקשרנו שוב ושוב למת"ק כדי להזעיק תגבורת. בסופו של דבר הופיע המפקד, א', ועל הסקאלה של המקום הרע הזה הוא היה מלאך. רץ הנה והנה, צועק, מפציר, עומד בראש התור ומשליט איזה סדר. הוא לא אכף את ההוראה שחולים יכולים לעבור רק באמבולנס. פה ושם היה אפשר לבקש ממנו עזרה כשמפקד המחסום לא הסתכל. מפקד המחסום עצמו נעלב מאתנו כנראה משום שהתקשרנו למת"ק לקבל תגבורת והבענו הקלה כשזו הגיעה.

כ-15 מעוכבים חיכו בצד הדרך. בסופו של דבר שוחררו רובם (אך גם מבין אלה - רובם נשלחו חזרה ולא הורשו לעבור). צעיר עם מעטפה של צילומי רנטגן והפניה לטיפול רפואי בזרוע שבורה חיכה לבדיקת תעודת הזהות שלו ואפילו א' לא היה יכול לשחרר אותו בטרם תגיע התשובה מן השב"כ. שני צעירים מתחת לגיל 16 נעצרו ועוכבו כשידיהם קשורות מאחור. זה היה עונשם משום שניסו לעבור שוב ושוב, והוחזרו שוב ושוב, כי לא היו להם תעודות. הם שוחררו בסוף. משפחתו של אחד מהם שעברה במחסום, חיכתה לו אך הוא נשלח חזרה. כאשר עזבו הקצינים הגה אחד החיילים רעיון גדול – לעצור לבדיקת תעודות זהות כל גבר בין הגילים 16 ו-35 – שאין לו אישור מעבר (סה"כ כ-30 איש) כולל תושבי שכם. אלה עזבו את שכם באופן חוקי בלי אישור מעבר ובשובם הם מעוכבים ונבדקים בשב"כ כאילו עברו על החוק משום שאין להם אישור כזה. חוה ניסתה להבין למה בדיקת תעודת זהות בשב"כ נמשכת זמן כה רב והחייל ענה לה שהשב"כ עמוס עבודה, הוא מקבל פניות מ-700 פלוגות בשטח.

בינתיים נסעו מיכל, רוני וויקטוריה למחסום סרה ודיר שאראף. מיכל נשארה עם הנהג – לקח שלמדנו בעקבות ההטרדה שעבר הנהג שלנו בשבוע שעבר. מכונית בעלת לוחית רישוי ישראלית ובה כמה צעירים ערבים מכפר קאסם לא הורשתה לעבור ונשלחה חזרה בידי החיילים. הם ניסו לבקר הורים נושאי תעודת זהות כתומה, פלסטינית. את המחסום על ראש הגבעה מאיישים חיילים עוינים ובלתי קומוניקטיביים לחלוטין. הם ניסו לסלק אותנו משם ואחר כך להפחידנו בסיפורים על טרוריסטים קרובים.

א' הופיע בג'יפ של מינהלת התיאום והקישור. 2 מעוכבים – גבר ונער - שוחררו אחרי תוכחת מוסר באשר להפרת העוצר ואחרי שהגבר טיפס אל עמדת הבדיקה כדי לקבל חזרה את תעודת הזהות שלו. לא הצלחנו להבין איפה הוכרז עוצר, אולי בצארה, משום שהמקום נראה נטוש.

זוג מבוגר התחנן לראות את בנם שחיכה להם בתחתית הגבעה וללא הועיל. הם נשלחו חזרה. החלקנו לידם כרטיס של המוקד ואת מספרי הטלפון שלנו. הזוג התקשר, הבן הביא להם כסף. שקלנו את האפשרות לקחת ממנו את הכסף ולמסור אותו להורים אבל א' עזב ואנחנו החלטנו לא לעשות זאת נוכח שני החיילים העוינים שנשארו שם. ויקטוריה ב.