קלנדיה, דמעות של משפחה
מאות אנשים, בעיקר משפחות עם ילדים, מבקשים לעבור את המחסום לשני הכיוונים. אך התור בצד הצפוני אינו מתקצר - זרם בלתי פוסק של פלסטינים לבושים בגדי חג (בעיקר משפחות עם ילדים) מתווסף לתור הממתינים.
אין שום הקלות לרגל החג. נשים וגברים בני16-35 בלי אישור מעבר נשלחים חזרה צפונה.
זוג עם תינוק בן 12 יום מבקש לחזור הביתה לדיר נבאללה. מפקד המחסום, קצין בלונדיני אטום הבעה, אומר "לא". אנו מתחננות למען התינוק - אך "לא". אנו מתקשרות למוקד החרום של המת"ק - התשובה היא "לא", אין ברשותם אישור. מה יעשו האנשים האלה? "שילכו הביתה", אומר המפקד. זה בדיוק מה שהם רוצים! אז, אנא, בדקו אותם בקפדנות, ותנו להם לעבור - הרי חג היום. "לא" - אין כל דרך לרכך את לבו! בני הזוג הודו לנו (!) על מאמצינו לעזור, הסתובבו, כדי להסתיר מפנינו את דמעותיהם, וחזרו על עקבותיהם.
פעילות בנייה קדחתנית במקום. בטונדות בכל הגדלים והצורות. הכנות לקראת מעבר הגבול?