דרום הר חברון, מחסומים בין ישובים פלסטינים והתנהלות עויינת שלא לצורך מכבידים על היומיום הפלסטיני

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אורית ש' חגית ב' ,רשמה – חגית
03/02/2004
|
בוקר

 מחסום תררקומיא
הגענו למחסום תרקומיא בשעה 10:00 בדרך למחסום לקחנו שוהה בלתי חוקי שהלך רגלית למחסום – אחד מאלה שעוברים על הגבעות מסביב – הוא תושב תרקומיא שאינו מדבר עברית ורצה הביתה – החיילים במחסום נתנו לו לעבור הביתה בלי בעיה.
כמו שהגענו, הגיע מפקד המחסום ששוב אמר לנו שאנחנו בלתי רצויות והשטח הוא שטח צבאי סגורinfo-icon – משפט שגוי וקבוע שכבר לא עושה עלינו רושם.
שטח המחסום הוא שטח C.. או שטח B ומותר לאזרחים ישראליים להיות בו. אחרי דיבור שלנו איתו שאם הוא לא ייתן למתנחלים להיות שם גם אנחנו לא נהיה ושיראה לנו איזשהוא מסמך שמעיד על שטח צבאי סגור....הוא נאלם דום. במחסום עצמו אין תנועה מהצד הפלשתינאי לצד הישראלי בגלל החג. מהצד הישראלי מכוניות של ערבים ישראליים שנוסעים לבקר קרובים בגדה . משפחות משפחות עם ילדים (לא הרבה מכוניות בזמן שהיינו ) הם מעוכביםinfo-icon לבדיקה ונוסעים – המעבר מהיר

מחסום בית אווא BEIT AWWA הגענו למחסום דרך הצד הישראלי ( היינו בלווית דרור אטקס מ"שלום עכשיו") מגיעים למחסום דרך צומת לכיש והמושבים אמציה, לכיש ושקף. הכניסה לשקף היא דרך שער נעול שיש לו קוד סודי שתושבי המקום יודעים אותו . איכשהוא דרור השיג את המספר וחצינו את המושב כשבצידו השני גם יש שער נעול שנפתח אם אותו קוד סודי. הגענו למחסום – המחסום הוא מחסום פנימי בין שני כפרים בית אווא - וסיקא. המחסום הוא אזור C והכפרים אזור B . אין אפשרות לעבור עם מכוניות על הכביש בין כפר לכפר – ראינו בלוקים שחוסמים את הכביש. כשהיינו שם לא הייתה תנועה של אזרחים – מעל המחסום בדיוק מאחז נגוהות שמונה משפחות ורווק אחד (לא חוקיים כמובן) במחסום שנקרא בעגה הצבאית "מחסום ולנסיה" מתופעל על ידי גדוד לביא. על יד המחסום פילבוקס. לא ראינו כמה חיילים היו בפילבוקס.
במחסום עצמו שני חיילים ידידותיים למדי (עד שהגיע מפקד שלהם) המידע שקיבלנו מהם הוא: אולי עוברים במחסום ביום שלושים איש. יש מרפאות גדולות בשני הכפרים – ונותנים לעבור לחולים בלי בעיות. אין מעבר של תלמידים במחסום. בתי הספר נמצאים בכל כפר. אין תנועה מהמחסום הזה לכיוון ישראל. והמחסום הוא מחסום קבוע. התרשמנו שאין צורך שנעמוד שם באופן קבוע משתי סיבות:· הדרך למחסום שהיא דרך מושב שקף והאפשרות שהם ישנו את מספרי הקוד של הכניסה ברגע שידעו שאנחנו באות.· תנועה מאוד דלילה במחסום. (מוסא תחקירן ב"צלם" הסכים עם דעתנו)

מחסום ראס אל ג'ורהinfo-icon RAS AL JURA נוסעים על כביש מספר 35 מתרקומיא לכיוון חברון – שוב כביש "אדוני הארץ" . שלושה ק"מ ממחסום תרקומיא נמצא הכפר ומצד שמאל וימין על הגבעות רואים את הכפרים עידנא וכפרים נוספים (ראינו את המרחק שהפועלים בעלי ההיתר צריכים לעשות כל בוקר בדרכם לעבודה בישראל-(לפחות חמישה ק"מ) וכמובן את ההתנחלויות – אדורה ותלם. הגענו לצומת של כביש 35 (תרקומיא – חברון)וכביש 60 (ירושלים באר –שבע) שם נמצא המחסום .
אין טעם לעמוד שם – זה מחסום לכלי רכב בלבד ובכבישים מותר לעבור רק למכוניות עם מספר צהוב .התמונה זהה לכל מחסום – בטונדות, פילבוקס וחיילים למטה – אפילו לא התעכבנו לדבר .

צומת 123- המעבר בין דורה לאל פאוור DORA –PAWWER במחסום הזה פגשנו את מוסא תחקירן "בצלם".
הכפר דורא והכפר פוואר – נמצאים משני הצדדים של כביש 60 – מפאוור ממשיכים לעבר סמוע ,יאטא וכפרים נוספים. מדורה ממשיכים לחברון. כל כביש 60 חסום לתנועת כלי רכב פלשתינאיים (בטונדות, תלוליות עפר, בלוקים גדולים על כל ירידה אל הכביש). לכן הפלשתינאים כדי להגיע לחברון שהיא העיר שנותנת להם את כל השירותים צריכים לנסוע בכבישים עוקפים שמאריכים את הדרך.בין שני הכפרים האלה לפני עשרה ימים פינו את הבטונדות ושמו שערי כניסה מברזל. על יד כל שער כזה משני צידי הכביש עומדים שלושה חיילים. גם הפעם גדוד לביא . משני צידי הכביש מגרש חניה גדול של מוניות פלשתינאיות שלוקחות את הפלשתינאים לכפרים ולחברון. נראה שנקודת המעבר הזאת נעשתה למחסום קבוע. כשהגענו לשם היה מעבר של אזרחים מצד לצד בלי עיכובים – אבל מראות קשים של נכים ונשים בהריון וילדים קטנים שצריכים ללכת את 500 מטר בין צד אחד לצד שני של הכביש ברגל. ילדים רוצים על הידיים. החיילים ברובים שלופים ולא נחמדים. (לא אל הפלשתינאים ולא אלינו) חמש דקות אחרי שהגענו – פתאום הוראה מלמעלה – לנשים, לזקנים ולילדים נותנים לעבור ולגברים לא!!
משפחות שלמות מחולקות לגברים ונשים ואבא ואמא לא יודעים עם מי להשאיר את הילד. כששאלנו למה - יש התראות חמות - וכך משני צידי הכביש – מעוכבים רבים.
כששאלנו את החיילים לא רצו להגיד למה. ואל תתערבו לנו בעבודה.
הרמנו טלפון למוקד ההומניטרי דברנו עם ברק, וטלפנו גם לאלכס מפקד מת"קinfo-icon חברון. הפלשתינאים לחצו עלינו – "תעשו משהו , תעשו משהו" זה שלום זה?" לפי דברי מוסא – סגירות פתאומיות כאלו של השער קורות מדי פעם ואף פעם אי אפשר לדעת מתי לפחות בנוכחותנו החיילים התנהגו ביתר אדיבות אל הפלשתינאים לאחר כחצי שעה כשאנחנו מנסות לדבר שוב עם אלכס – הגיעה תגבורת של ג'יפ משמר הגבול עם מפקד – היה לו פלפל אחד על הכתף והוא אמר שכבר משחררים.
ואכן שיחררו - כל פעם חמישה גברים עוברים – אחרי שצעקו עליהם – זוזו אחרונית. ועוד כל מיני העלבות אחרות. שני שוטרי משמר הגבול עם רובים מכוונים אל האנשים. האנשים המעוכבים לבושים יפה, משפחות עם שקיות של מתנות בידיים וחלקם באו ממקומות אחרים בגדה לביקור קרובים בכפרים של דרום הר חברון. (הם ראו אתכן בנות במחסומים האחרים).. כשנתנו לכולם לעבור - נפרדנו ממוסא ונסענו .

המסקנה שלנו שחשוב מאוד להיות שם במיוחד בשעות הבוקר שאז יש תנועה גדולה של תלמידים בין שני הכפרים ולחברון.

נ.ב. הרקפות , הכלניות, העיריות פורחות, ארץ יפיפיה וכל כך עצוב.