בית איבא, ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות)

צופות: 
דינה ג., רות פ., תמי ג., מנוחה מ. (כתבה יחד עם כולן)
31/01/2004
|
אחה"צ

הגענו לג'בארה ב-13:15. עוד בדרכנו למחסום טלפן מ. מג'בארה ומסר שהמצב נורא ושמאות ממתינים למעבר, כי ערב חג עיד אל-אדחה. הילדים בחופשה עד שבת ה-7.2 בגלל החג. כשהגענו קיבלנו אישור לקטסטרופה שבמחסום : מאות אנשים וכלי רכב בעיקר משאיות וטנדרים נושאים בלוני גז. על כן דינה טלפנה מיד לכמיל מהמת"ק שהבטיח שישלח אנשים. במחסום עצמו התברר שג'יפ סיור צבאי (האמר 703293) פגע בשני הולכי רגל גבר ונערה במעבר הצר שבין טול-כרם לכביש. פינויים התנהל בעצלתיים ולאחר כרבע שעה הם פונו קרוב לוודאי לבית חולים בקלקיליה. במקום כבר נכח שוטר שטיפל בנושא ברצינות. אולם, מאחר שלא הוגשה תלונה לא נעצר נהג הג'יפ הדורס והוא המשיך בפעילות כרגיל. מאוחר יותר הבחנו בו ליד שער הילדים. במחסום שעל הכביש עוכבו 3 אנשים ונלקחו מהם תעודות הזהות הכחולות בטענה שנכנסו לאזור טול-כרם/פרעון ללא אישור. מנגד טענו השלושה שהחיילים בבוקר אפשרו להם לעבור. כעבור זמן קצר הושבו תעודות הזהות לבעליהם והחיילים שבמחסום כמו גם השוטר הורו להם לעזוב. שביל העפר שבין טול -כרם לכביש היה עמוס בממתינים הרבים, מאות אנשים עמדו ואילו החיילים אפשרו רק לבודדים לעבור. במיוחד ראוי ל גנאי מילואימניק שלבש מדי משמר הגבול שהצטיין בגסות רוחו כלפי הפלסטינים ובהתנהגות משפילה ותרם רבות למהומה ולצפיפות. (דינה פנתה למג"ד שהגיע בבקשה שיעבירו למקום אחר וימנע ממנו מגע עם אנשים אך לא נענתה.) בשלב זה הגיעו כ-6 אנשי מת"קinfo-icon, בדקו את המצב, תדרכו את החיילים והלכו פרט לאחד (אבי) שנשאר. מכאן ואילך תנועת האנשים והרכבים החלה לזרום. כמו כן קיבלו אישורי מעבר המשאית והטנדרים נושאי בלוני הגז שנאלצו לעבור במחסום זה מאחר ומחסום טול-כרם (ארתאח ש700) סגור כבר מספר ימים ונוצר מחסור בגז ביישובי הסביבה שנעשה קריטי עקב החג. כמו כן התברר לנו שבהעדר יובל ממוקד החרום של הצבא הטיפול לא אפקטיבי. מעט אחרי 14:30 עזבנו לבית-איבא (דיר-שאראף) והגענו למחסום בשעה 15:00. עוד בטרם הגענו למחסום עצמו אמרו לנו אנשים שמאות ממתינים והחיילים אינם מאפשרים מעבר. אישה אחת מקלקיליה וילדיה הקטנים המתינו למעלה משעה לאחי האישה שיעבור. במחסום עצמו עמדו כמאתיים אנשים. הבדיקה נעשתה באיטיות רבה ובחוסר יעילות. חיילים סדירים ומפקד מחסום תוקפן לא תרמו, בלשון המעטה, לפתרון המצוקה. לא נמסר על שום התראה והחיילים היו עסוקים כל הזמן ב"חינוך" וב"סידור" התור. בשלב זה דרך אחד החיילים את נשקו אך בזאת הסתיימה התקרית. נשים וילדים, מתחת לגיל 15, עברו באיטיות וכך גם גברים מעל גיל 40. מאוחר יותר אפשרו מעבר לגברים מעל 35. למראה כל אלה צלצלה דינה למת"ק ושם הובטח שיטפלו בנושא. כעשרה צעירים שכתובתם באזורים הקרובים למחסום ואשר לטענתם עברו בבוקר לשכם לא אפשרו החיילים לעבור. צלצלנו למוקד להגנת הפרט והעברנו להם כרטיסי מוקד. בשלב זה החלו החיילים להעביר אנשים בקצב גובר והתור התקצר באופן דרמטי. עמידתנו בין הפלסטינים לבין הגלאי כנראה שלא מצאה חן בעיני מפקד המחסום שניגש אלינו וניסה לגרש אותנו אך לבסוף סוכם שנעמוד עם הפלסטינים בכיוון שכם. לאחר למעלה מחצי שעה הגיעו שני חיילים מן המת"ק והופעתם אף הגבירה את קצב המעבר ועברו גם הצעירים שמוקדם יותר סורבו. חיילי המת"ק היו אדיבים אך רמזו לנו שלא כדאי להזעיק אותם אלא רק במקרים חריגים. לדעתנו, כדאי שנציג מת"ק ישב באופן קבוע במחסום בדיוק כפי שקורה בדרך כלל בג'בארה ואז לא נצטרך להזעיקם. כמו כן ראוי לציין כי מחסום זה מאויש בין השאר בחיילת גסת רוח וצעקנית המסמלת את האווירה הכוחנית ששוררת בו. עזבנו בשעה 16:30 ובדרכנו חזרה עברנו שוב דרך ג'בארה שם ראינו מעט אנשים שעברו, שני מעוכביםinfo-icon שתעודותיהם נמסרו להם מספר דקות לאחר שהגענו. שום אירועים מיוחדים - עזבנו. לצערנו, לא הספקנו להגיע לחווארה ובערב מקריאת המיילים התברר שגם שם היו בעיות קשות.