חווארה

מקום: 
צופות: 
דליה, צפי, שלי ומיכלי
29/01/2004
|
אחה"צ

בשעות שהיינו שם עברו מאות אנשים (יותר תנועה בגלל החג), אלא שגברים צעירים ללא אישורים היו צריכים להמתין לבדיקה של תעודותיהם. הבדיקה ארכה בין שעה לשש שעות(!). בכל רגע נתון המתינו בכל אחד משני צדי המחסום 20-70 גברים לבדיקת תעודות. מדי פעם החליט חייל מסויים להתעקש אתם על משהו, למשל שיישבו ולא יעמדו (האדמה הייתה בוצית); באחת הפעמים שמעתי אותו מאיים על מישהו שאם יראה אותו שוב עומד, ישבור לו את העצמות. פעם אחרת מיכלי ראתה אותו כמעט מרביץ למישהו. היה שם גם צוות צילום של דובר-צה"ל שתיעד זאת (מעניין אם יעשו בזה שימוש…). בצד הדרומי אחד הממתינים, יוסף, סיפר לנו שקודם אמר לחייל שהוא מבקש לעבור מהר, כי סבתו נפטרה בביה"ח, והחייל ענה לו שמצדו יכולה כל המשפחה שלו למות. בין הגברים המעוכבים לבדיקת תעודות היו גם תשעה שהשתחררו מהכלא. חיכו להם מספר מכובדים וקרובים מהכפר, שבאו לקבל את פניהם. ביקשנו מעופר לדלג עבורם על השלב של בדיקת התעודות, הרי הם נשאו עימם מסמכי שחרור מהכלא. עופר זירז את המעבר שלהם, שעדיין לקח זמן רב. בתורים עמדו בכל רגע נתון בין 20 ל-200 אנשים. החיילים התעסקו, כרגיל, בסידור התור, אבל בסה"כ העבירו די מהר. גם עופר היה שם. צעק הרבה, לפעמים על מבוגרים בנוכחות ילדיהם, אבל גם הוא העביר מאוד מהר. אחד החיילים תפס וניער מישהו שהתעקש לעבור למרות שלדעת החייל לא היה אמור לעבור. בסוף עופר העביר אותו. החיילים לא הסכימו להעביר אשה מחיפה, בעלת ת.ז. כחולה, שנשואה בשכם. היו שם שני אנשים שהחיילים איבדו את תעודותיהם בימים קודמים, וגם הפעם לא מצאו אותן. לאחד מהם איבדו את התעודה כבר לפני שבועיים, וכל יום אומרים לו "תבוא מחר". בצד הדרומי החיילים חילקו לעובדים במחסום (מוכרים, סבלים) שקיות זבל, והורו להם לאסוף את הזבל שבאזור המחסום.