דיר שאראף (חביות)

צופות: 
נורה א. ויקטוריה ב. רוני ה.
24/01/2004
|
בוקר

צארה ודיר שריף הנם מחסומים הנטועים בלב אזורים פלסטיניים ומטרתם הגלויה לעין היא לעכב את חופש התנועה של פלסטינים ולמרר את חייהם. מחסום צארה, כפי שכבר תואר פעמים מספר נמצא בשוליים המערביים של שכם, על ראש גבעה, באמצע שום מקום ואינו עביר למכוניות. 4 חיילים עוצרים את כל המבקש לעבור משכם ואליה ושולחים אותם חזרה למקום שבאו ממנו. גברים שגילם מעל 35 שנה ונערים מתחת לגיל 16 מורשים לעבור. בניגוד למחסומים של בית פוריק ודיר שריף שבהם סטודנטים מורשים לעבור – פה הם נשלחים חזרה כלעומת שבאו. (במלותיו של חייל "סטודנטים הם הכי מסוכנים"). גם צוותים רפואיים נעצרים ונשלחים חזרה. הכללים במקום נקבעים ונאכפים על ידי החיילים בהתאם לרצונם או נוחיותם ("התרעה ביטחונית") ואין שם איש להשגיח עליהם. השארנו את הנהג שלנו בתחתית הגבעה ליד מעצור הברזל החוסם את הדרך. כשירדנו ראינו ג'יפ צבאי מגרש את הטרנזיט שלנו משם. הנהג אמר לנו שהחיילים בג'יפ איימו לירות לו בגלגלים. הוא מיהר לנסוע משם אך הם נסעו אחריו, עצרו אותו, לקחו את תעודת הזהות שלו ונסעו חזרה למעצור. כשירדנו מראש הגבעה ודרשנו את תעודת הזהות של הנהג, ננזפנו על היותנו במקום שבו אין אנו אמורות להיות (ועל כך שראינו מה שאין אנו אמורות לראות). ממש המערב הפרוע! דיר שריף/בית איבא. מחסום זה תואר בדיוק רב בדו"ח הקשה של דפנה ב. ועדה ר. מיום רביעי שעבר. חיילים רבים וג'יפים מקיפים את המקום. אנשים רבים מבקשים לעבור אל שכם וממנה. הכללים הם אותם הכללים הנהוגים בבית פוריק דהיינו גברים שבין הגילים 16-35 שאין להם אישור מיוחד אינם מורשים לעבור. מילכוד 22. המינהל האזרחי בחווארה מנפק את האישורים אך כדי להגיע אליו צריך תושב בית איבא למשל לעבור 2 מחסומים ואין לו אישור! סטודנטים ונשים הורשו לעבור. 5 מעוכביםinfo-icon יושבים על קיר בטון ומחכים במשך שעות לתעודות הזהות שלהם. הם נתפסו בהרים בנסותם לעקוף את המחסום. מפקד המחסום החליט שהם ראויים לעונש חמור ותעודות הזהות שלהם לא יוחזרו להם לפני שלוש אחה"צ. אוירה של עוינות ואלימות. נראה שנוכחותנו מרככת קצת את החיילים והם מוכנים לשוחח אתנו אך אינם מוכנים להקל את כללי המעבר. חולים ואנשים הזקוקים לטיפול רפואי יכולים לעבור רק באמבולנסים! בדעתנו להגיש תלונה על נוהג זה המאלץ את התושבים לשלם 250 ₪ לאמבולנס פרטי כדי שיעביר אותם את המחסום. בחור צעיר הראה לחייל את פרק כף ידו השבור (לדבריו) אך לא הורשה לעבור ונשלח חזרה. במקרה עבר שם אמבולנס ואנחנו בקשנו ממנו לקחת את הבחור. התשובה היתה כן, ולמרבה המזל יוכל הבחור להגיע לבית החולים לצלום רנטגן. בחור שהחזיק בידו זימון לבדיקת התוספתן לא הורשה לעבור! שום אמבולנס לא נראה במקום במשך למעלה משעה. התחננו – לשוא. רק אחרי שעתיים של ציפייה כאשר בא קצין המינהל האזרחי אבי, קבל הבחור את ה OK המאפשר לו להגיע למרפאה. נהג טקסי היה צריך לתקן את מכוניתו - לך לסבסטי. - אין להם חלקי החילוף שאני צריך. - אם המכונית מקולקלת תביא גרר שיגרור אותה. - זה נורא יקר והמכונית שלי יכולה לנסוע בעצמה. - אין מה לדבר. לא! חקלאי מכפר רחוק בא עם ג'ריקן עם שמן זית. הוא רוצה למכור אותו בעיר. לא! איש עסקים אלגנטי נשלח חזרה. לא! חזרנו ורצנו בין החיילים והתור המחכה, הפצרנו, נסינו לשכנע, נסינו להרגיע את המעוכבים אך ללא הצלחה. בשלב מסוים הרגשנו שנוכחותנו מפריעה ומזיקה והחלטנו לעזוב. סיפורי הטרדות שסופרו על ידי אנשים הגרים בכפרים מסביב למחסום : כדי להגיע למחוז חפצך אתה זקוק לאישור מן המינהל האזרחי בחווארה. אבל כדי להגיע לחווארה יש לעבור את המחסום ולשם כך דרוש האישור וכך אתה נתון לרחמי החיילים. אם תנסה ללכת מסביב יצודו אותך והעונש באזורים מבודדים אלה נתון בידי החיילים.גבר אחד סיפר כי צווה לעמוד 6 שעות מ-15:00-21:00 (אסור לשבת). צעיר כועס שכפי הנראה שוחרר זה עתה חגר את מכנסיו וסיפר שנתפס בהרים. הורו לו, כשרובה מכוון אליו, לפשוט את המכנסיים ולשבת על האדמה. עונשים מסוג זה מקובלים בדרך כלל בהרים ובבסיס צבאי אי שם מעבר להרים. בנוסף, אפשר לעכב אותך בלי סוף באמתלה של "בדיקת תעודת זהות". את זאת ראינו בעצמנו לא אחת והחיילים הודו בפשטות שהעיכוב הנוסף הוא העונש. קיימות גם הטרדות של הצבא בתוך הכפרים. תושב מר נפש מסבסטי אמר: "מתייחסים אלינו כמו אל חיותinfo-icon" וסיפר על חורי כדורים בקירות הבתים ועל ילדים מוכים בגלל זריקת אבנים.