עופר - יידוי אבנים, מעצר עד תום ההליכים

צפינו במשפטו של אבראהים מוחמד עבדלראזה אבו סרור, ת.ז. 854140365 - ממחנה הפליטים עאידה.

השופט: רס"ן מאיר ויגיסר

הסנגור:  עו"ד נובאני

תובע: ?

אבראהים בן 20 ועובד במכבסה על יד קבר רחל.

מואשם במסוכנות ובעצם הכוונה ליידוי אבנים בעזרת "קלע דוד"  (משמעות הביטוי הנפלא הזה היא רוגטקה עם רצועה ארוכה) לעבר כוחות הביטחון ממרחק 30 מ'. רואים שאפילו צה"ל מבין מי פה דוד ומי גולית.

האישום הוא בשני אירועים האחד ב18.11.12 והשני ב19.11.12.

התובע מסביר שאבראהים הודה לגבי האישום הראשון. יתר הראיות מובאות על ידי 7 עדים (חיילים). הוא צולם על ידי עד תביעה מס' 2. עד מס' 3 מזהה אותו לפי פרטי הלבוש – חולצה לבנה קצרה, וכך גם יתר העדים.

קיים אלבום תמונות ובו תמונה בה אבראהים בחולצה אחרת, אך לדברי החיילים היה קר בתחנה, ולכן נתנו לו חולצה אחרת.

עו"ד נובאני פותח בזה שידוע לו על מקרי יידוי אבנים בהם הוחלט שלא להעמיד לדין. כאן מדובר בבחור שעד היום לא היו נגדו שום אישומים.

בני משפחתו נמצאים באולם ומוכנים לערוב לכך שהתנהגותו זו של אבראהים לא תישנה.

עו"ד נובאני המשיך וטען שעצם זה שאבראהים הודה באישום הראשון צריך לגרום להטלת ספק באירוע השני, שהרי אם כבר הודה באחד למה לא להודות בשני האירועים. עצם ההודאה באישום הראשון מראה שהעצור אינו בורח מלקיחת אחריות. באישום השני הוא הודה תחת איומים, ועורך הדין מציין שכשהחיילים מרביצים מודים בכל – אמירה שלא זכתה לשום התייחסות הן מצד השופט והן מצד התובע.

לגבי האישום הראשון אמר עורך הדין כי לאבראהים הייתה מריבה עם אמא שלו ובמצוקה בה היה נתון הוא יצא וזרק אבנים. לגבי האישום השני אין מפלילים ואין עדויות. המרחק עליו מדברים החיילים אינו ברור, יש קושי לזהות ממרחק, ובנוסף לכך לא נגרם שום נזק מזריקת האבנים שמיוחסת לו. הוא צולם במרחק מהגדר אך כבר היה כבול בידיו. צולם בין החיילים בלבוש שונה מזה שהוצהר עליו קודם לכן. בנוסף לכך, אם ישוחרר המשפחה מתחייבת, כאמור, לשמור עליו ומוכנה לערבות צד ג' אפילו של ישראלים!

האב, מוחמד עבדלראזה, קיבל מהשופט את רשות הדיבור. ביקש חסד ורחמים ואמר שכל המשפחה והאחים הלומדים באוניברסיטה תלויים בפרנסת הבן. הוא התחייב שאם הבן יחזור לסורו הוא ייאסר תחתיו.

השופט ענה לאב והסביר שאינו יכול לשחרר את אבראהים, אבל מציע לו לדבר עם השופט לכשיגיע שלב העונש.

התובע אמר כי עילת המעצר היא מסוכנות. אבראהים אינו קטין ויידה אבנים יום אחר יום, ולכן אין לראות בכך מעידה חד פעמית.

הסנגור, לעומת זאת, טען שוב כי לגבי האירוע השני מסכת הראיות אינה מבוססת.

השופט: הנאשם זיהה את עצמו באחת התמונות של האירוע הראשון. באירוע השני הוא זוהה על ידי החיילים מיידה אבנים ממרחק 30-60 מ'. הזיהוי נעשה באור יום ועד מצהיר ששמר על קשר עין רצוף עם הנאשם. מ כ א ן ברור לחלוטין שהנאשם סיכן את שלום החיילים. מי שמיידה אבנים ומסכן את חיילי צה"ל מעיד על עצמו שהוא מסוכן!

נקבע מעצר עד תום ההליכים.

השופט הציע לדיון הקראה בתיק את התאריך ה-24.12 אך ציין גם שזה יהיה בפני נשיא בתי המשפט או לחילופין ב-6.1.13 בפני שופטת.

עורך הדין העדיף שלא להופיע בפני הנשיא ובהסכמת המשפחה נקבע הדיון הבא ל 6.1.13.

כאמור, ההורים ועוד בת משפחה נכחו באולם. האב שוחח אתנו.הכול קרה בתקופת המלחמה וההפגזות בעזה. הבן וחבריו ראו כל הזמן בטלוויזיה איך ישראל מפגיזה את עזה וכל כך הרבה הרוגים. אומר האב – הלוא הוא לא יכול לעלות על טנק או מטוס ולעשות משהו. הדבר היחיד שנותר לו ולחבריו זה ליידות אבנים.

האם מררה בבכי - ושוב תחושת חוסר האונים לנוכח הציפייה מאיתנו שאולי נוכל לעזור.