נסיונות חיילי משמר הגבול לעכב את התצפית

06:05
עוד לא הספקנו להחנות את הרכב ושריונית של משמר הגבול עצרה אותנו ואחד שוטרים ביקש מאיתנו יפה ובנימוס שלא נגיע ונעמוד במרחק של 150 מ' מהמחסום. הכרתי את החייל מפעמים קודמות ואמרתי לו שאני אזרחית ואיני מבקשת רשות ממנו וכמו שנותנים למתנחלים לעבור לצד הפלסטיני של המחסום כך גם אני יכולה – זה לא אזור A שאסורה אליו כניסת ישראלים ואני לוקחת אחריות על בטחוני. המשכנו ללכת ומפקד המחסום בדרגת רב סמל התחיל לצעוק עלינו לא לעבור עד שנשמע מה שיש לו להגיד, ואם לא - הוא יכול לעצור אותי. הם ביקשו תעודות זהות וכמובן שנתנו. זה לא הספיק והוא ביקש לקבל שוב אישור מהמפקד שלו – המח"ט הוא מישהו אחר בחטיבה. אחרי איזה 20 דקות (לא התנגדנו כי נעצרנו בדיוק במקום של נקודת הבידוק ויכולנו לראות יותר מקרוב מה הם עושים) הוא קיבל אישור ועברנו לצד הפלסטיני. אני הספקתי להעיר את אלכס מפקד מת"ק חברון ולספר לו על התקרית. הוא מצידו טילפן למוקד ההומניטרי של הצבא, ואלי מהמוקד צלצל אלי והבטיח שהתנהגות כזאת לא תחזור.

בצד הפלסטיני תנועה מאוד מאוד דלילה של פועלים . הפלסטינים שלא עובדים בחקלאות לא מותרים לצאת ופועלים אחרים לא הצליחו להגיע כי הם עוכבו במחסום הפנימי של בית איבא (כ15 ק'מ) פנימה. הם עיכבו במחסום ההוא, לפי דברי הפלסטינים הרבה אנשים. נראה היה לנו שחיילי משמר הגבול פשוט היו משועממים והחליטו לעשות עלינו קצת רושם. המדובר בפלוגה של משמר הגבול ששהתה בחברון תקופה ארוכה והייתה מעורבת במשפט של הפלסטיני שזרקו מג'יפ משמר הגבול, התעללו בו והוא מת. הם היו נתונים במשפטים ובחקירות זמן רב (כל הנוגעים בדבר שוחררו ממשמר הגבול) והפלוגה עוד נושאת את הטראומה. הם הוכיחו לנו בתרגילים של השריונריות שלהם, שנסעו במהירות לפנינו ובהעלאת רעש רב.

הלכנו אחרי שעה בידיעה מחודשת שחשוב מאוד להגיע למחסום הפנימי של בית איבא ולראות מה קורה שם.