בית איבא, חווארה

צופות: 
מקי ש., ירדן ד., מירי ק., מיה ק., עליה ש., רונה ק., מנוחה מ. (מדווחת)
26/01/2004
|
אחה"צ

 יום סגריר, גשם וקור עז בכל המחסומים. לא היו אירועים מיוחדים, אולי בגלל מזג האוויר הסוער. שיגרה מזעזעת. הגענו ב-13:20 לצארה. המחסום סגור. כלומר, המעבר מותר רק לאנשי הכפר. החלטנו בכל זאת לעצור בו על מנת להציגו לחדשות ולאלה שעדיין לא היו במקום. מספר חיילים (מספר גדול ממספר החיילים - 3 - שאיישו אותו כשהיה פתוח) קיבלו את פנינו בתדהמה כמו גם גבר מבוגר שניסה לאחר חודש היעדרות לשוב לביתו דרך המחסום שהיה פתוח כשעזב. החיילים היו חביבים אך סרבו לתת לו לעבור וטענו שעליו לעבור דרך בית-איבא (שמשמעותו עיקוף של כ-15 ק"מ). כאשר כמעט התייאשנו מלשכנע אותם התירו לו החיילים לעבור.

הגענו לחווארה ב-13:45. כמה עשרות אנשים עמדו במחסום הדרומי אך היה מעבר שוטף. שם נודע לנו שאסתי נמצאת במחסום. ניסינו ליצור עמה קשר על מנת לברר מהן תכניותיה אך עקב בעיות קליטה לא הצלחנו. מאחר שלא ראינו אותה בחלק הדרומי הנחנו באופן שגוי שהיא נמצאת בחלק הצפוני ועל כן למרות שבתחילה תכננו להתפצל קרי חלק מאתנו אמור היה להשאר בחווארה וחלק אחר לעבור לבית-איבא, נסענו כולנו לבית-איבא. הגענו לבית-איבא ב-14:30. תור ארוך של כ-300 אנשים המתין למעבר דרך הגלאי היחיד שעמד שם. טפטוף קלוש של אנשים עבר דרך הגלאי, גבר אחד ואישה אחת, כשעל הבדיקה ניצחו מתוך המבנה חייל וחיילת. נכנסנו פנימה. בסוף התור עמדו עשרות העובדים בבית החולים בשכם והגרים בכפרים הסמוכים. מדובר ברופאים ובפרה-רפואיים. הם מסרו לנו שהם כבר ממתינים כשעה למעבר בעוד אלה שבתחילת התור מסרו שהם עומדים כבר כשעתיים. לאחר שעמדנו כרבע שעה ושוחחנו עם שני רופאים, החל לפתע התור להתקדם. וכששבנו לראש התור, ראינו שהשינוי נעוץ בכך שקצין בדרגת סרן החל לבדוק את העוברים. משיחתנו עם הרופאים עוד כשעמדו בתור התברר שגם לרופאים אסור לעבור במכוניותיהם לשכם ואילו הנסיעה באמבולנס עולה כמה מאות שקלים. הרופאים קבלו שלאחר ההמתנה הארוכה בבית-איבא עליהם להמתין פעם נוספת, אם כי כבר במונית, במחסום שבי שומרון. על כן ההגעה לבית החולים וממנו אורכת בממוצע כשלוש שעות לכל כיוון. כמו כן לדברי הסרן, רופאים אמנם רשאים לעקוף את התור אולם הם לא עושים זאת משום שאינם מוכנים לפגוע באחרים שכבר עומדים שם. הפנינו אותם לאסתי שהגיעה לבית-איבא בלוויית נציגים מרל"א (PHR). עזבנו ב-16:00. הערה: כדאי לנסות ולדבר עם המנהל האזרחי שידאג שיוצבו גלאים נוספים בבית-איבא (ברור שגם אם אנחנו מתנגדות למחסום זה ולאחרים זה המעט שאפשר לדרוש בנסיבות אלה). העברנו מסר ברוח זו לסג"מ מהמנהל שטען שזו בעיה של תקציב (????!!!!!!!!!) אך ברור שהוא אינו הכתובת אלא דרגים גבוהים יותר.