א-ראם, ענאתא-שועפאט, קלנדיה

צופות: 
רוני ה., נורה א., דבורה ג., ולי-טל י.
20/01/2004
|
אחה"צ

אפשר היה לומר שהייתה משמרת שקטה, אלמלא החליט הצבא לירות כדורי גומי, וכפי שסיפרו לנו, וגם גז מדמיע בנערים של מחנה הפליטים קלנדיה. כפי שסיפרו לנו, נפצע נער אחד ברגלו ואושפז בבית החולים, והשמשה הקדמית של מונית פלסטינית נוסעת התנפצה - שניהם כתוצאה מהירי. בתחנת המוניות שמול גדר "הביטחון" (שמגיעה כעת עד לכביש הראשי) הצהירו נהגי המוניות, פה אחד, שהצבא הוא שמתחיל בהתגרויות, כשהחיילים עוברים את הגדר שליד שדה התעופה לשעבר עטרות עוד לפני שנזרקות אבנים (זו בד"כ ה"הצדקה" לפתיחה באש) לדברי הנהגים, היום החיילים גם היכו כמה נערים.אנחנו, מצדנו, ראינו בבירור את הג'יפ הצבאי וכשישה חיילים על הגבעה, ואף שמענו ירייה ב-16:45 שהייתה, כפי הנראה, האחרונה ב"קרב" שהתנהל לפני שהגענו.יריות של צה"ל בנערים בקלנדיה, כפי שדווחו גם בידי משקיפות אחרות השבוע, הפכו שוב לנורמה מסוכנת! האם רק מותו של נער פלסטיני נוסף ישים קץ ליריות לתקופה מסוימת, כפי שהיה לפני כחודש? דיווחנו מיד ליובל ממוקד החירום (ההומניטרי) של הצבא. ב-19:30 התקשר שי, הקצין הממונה, לרוני, כדי לשמוע ממנה פרטים על האירוע. (הטלפון שלו היה מעין המחשה שהצבא לוקח את הדיווחים של מחסומווטש מברצינות ומדגיש את החשיבות שבדיווחים בזמן אמת על ארועים חריגים!)

לפני שהגענו לקלנדיה, נסענו לבדוק את המצב בענאתא. מצאנו שם חיילי מג"ב ליד המחסום שבדקו תנועת מכוניות והולכי רגל בשני הכיוונים. כשהגענו ב-15:00 הייתה שיירה של כעשר מכוניות. רק חייל אחד בדק (שני הצטרף פה ושם), וכשהבדיקה הייתה טיפה יותר יסודית, התארך התור מיד ל20-30 מכוניות ממתינות. המג"בניק הבודק הסביר (בלי עוינות) שההוראות הן לתת אך ורק לבעלי ת.ז. כחולות או לבעלי אישורים בתוקף לעבור. הוא ידע שלפעמים נותנים לצעירים מאוד או לקשישים לעבור, אך הוא פעל אך ורק לפי ההוראות.לפתע ראינו ג'יפ צבאי דולק אחר זוג שקודם לכן יצא ממכונית, לאחר שהגבר טען שאישתו "שכחה את תעודת הזהות שלה בבית" - ואז ניסו לעקוף את המחסום בשביל פנימי. לרוע מזלם ראו אותם - הם נתפסו ונשלחו חזרה. לא היו מעוכביםinfo-icon. בקלנדיה צפון היה תור אחד בלבד של כמאה הולכי רגל שהתקדם בקצב סביר. לא היו מעוכבים.זמן קצר אחרי שהגענו, פנה אלינו פ, איש כבן 30, לעזרה. הוא בעל ת.ז. כתומה ונושא עמו כרטיס מארגון רפואי שבו הוא עובד כחוקר. סרבו לתת לו לעבור. פגשנו את האיש כבר בעבר (ב-6 בינואר), כשחיכינו יחד אתו במשך קרוב לשעתיים בקור עז שמפקד המחסום, סרן אוריאל מהמשטרה הצבאית, יגמור את הבירור הביטחוני עליו (לפני כן דחה את תעודתו כ"זיוף שלומיאלי"!) - לבסוף נתן לו ללכת לעבודה במרפאה שבקרבת מקום - וזאת באיחור של שעה. אך היום הציג אוריאל מסמך צה"לי שמגדיר כעובדים רפואיים אך ורק רופאים, אחיות ורוקחים. לאחר מכן נתן לאיש לעבור בלי בדיקה ביטחונית, אחרי שהזכרנו לו את המקרה הקודם וביקשנו לקצר את התהליך. יחד עם זאת רשם את שמו של האיש והזהיר אותו שבעתיד לא יעבירו אותו בלי אישור עבודה, ושעליו לגשת למת"ק בית אל להסדיר את ענייניו.פ סיפר לנו שמאז שפגשנו אותו לראשונה עבר את המחסום כמעט מידי יום בלי בעיות - הרי לכם נהלים עקביים! (ייתכן שאוריאל למד כמה דברים במהלך שירותו בקלנדיה - היום ראינו, איך הוא מלווה אדם מסורב מעבר חזרה אל מחוץ למחסום. - "כל אחד יכול להדפיס לעצמו כרטיס כזה", הסביר בשקט. "אני לא אומר שזה זיוף, אני פשוט מציין שזו הפקה קלה מאוד!") רשמה: ד.ג.