תרקומיא

מקום: 
צופות: 
עפרה מ, שקד א, אלדמע מ
26/01/2004
|
בוקר

 הגענו בערך בשש ורבע, היתה כבר תנועה של פועלים לצד הישראלי. היו כאלו שלא הורשו להיכנס, לדברי הפועלים פועלי בניין לא מורשים להיכנס, אלא רק חקלאים, ואח"כ הסתבר שגם סוחרים. בשיחה עם החיילים הסתבר שאכן הם קיבלו הוראה לא להכניס פועלי בניין. רק חקלאים (ואח"כ סוחרים). התקשרנו למת"ק חברון (הערנו את טלי), שאישרה את ההוראה. אח"כ גם דיברנו עם המניהל האזרחי, שגם אישר שזו ההוראה. האם יש טעם לברר האם יש היגיון בהוראה, האם יש טעם לנסות ולבדוק אם היא ברת שינוי? הבוקר הסתפקנו בכך שווידאנו שהחיילים לא המציאו הוראה או שהיא יוזמה מקומית אלא אכן הוראה שהם קיבלו. החיילים היו בסך הכל בסדר, אדיבים, מנומסים. מדובר במשמר הגבול, פלוגה כה. לא הורשינו לעמוד בתוך המחסום והחייל שנראה שהוא המפקד, גם הסביר מדוע - הסביר לנו שאם יקרה לנו משהו בתוך המחסום (עברו המון כלי רכב, משאיות בעיקר) אז יאשימו אותו ,היה מאוד מנומס ונעים. במקום עמד גם טרנזיט של המשטרה, שישבו בתוך האוטו. עמדנו בצד הישראלי עם 'גיחות' לתוך המחסום בהן שאלנו שאלות הבהרה. הסתבר מהפועלים שהיום המעבר היה מהיר, לא חיכו הרבה זמן, וחוץ מהעובדה שלא אישרו לכולם להיכנס לא היו בעיות. הסברנו למי שדברנו איתו שזו לא יוזמה/החלטה של החיילים אלא הוראה שקיבלו מגבוה, סיפרנו שבררנו אצל המנהל האזרחי והם אישרו שאלו הפקודות שהחיילים קיבלו. חילקנו שני כרטיסים של טלפון לעזרה לזכויות הפרט - אחת לבחור חולה שטען שבדר"כ אין לו בעיה אבל ביקש הכרטיס, וכן אחר כך סיפר על חייל שקורע (לאחרים) אישורים רפואיים במקום בו הם נדרשים להציגם לצורך קבלת אישור (בחברון?), אמרנו לו שירשמו את המקום, היום והשעה שבהם מתרחש הדבר (אם יתרחש שוב), ואז עם הפרטים האלה יפנה לטלפון שעל הכרטיס. עוד בחור ביקש את הכרטיס. וקיבל. גם היום הגיעו אוטובוסים עם משפחות אסירים לביקור. האוטובוסים הישראליים הגיעו עוד לפני האוטובוסים מהצד הפלסטיני. מדובר במשפחות של אסירים פליליים ולא בטחוניים. בתחילה, משום שהיינו בצד הישראלי לא יכלנו לראות בבירור מה קורה שם (היה שם נציג של הצלב האדום ), כשנגשנו שוב לשאול למה זה מתעכב וכן לגבי קבוצת פועלים שהתקבצה נאמר לנו בשלב מסוים שאו שנהיה בצד הישראלי או בצד הפלסטיני - ומיד עברנו לצד הפלסטיני. עמדנו כמה מטרים מן החיילים ,שבדקו חבילה, חבילה שהביאו המשפחות (והם הביאו הרבה וגדולות מלאות כל טוב). היו רק שני חיילים שבדקו לכן הדבר התארך, וכן החיילים פותחים כל קופסת עוגיות, ועובדים עם גלאי. שקד נגשה קרוב יותר ודיברה עם המשפחות, שהגיבו לדבריה בחיוכים לאור הכתוב על התגים. לדבריה כשעמדה שם גם המשפחות חייכו יותר וגם החיילים. (הריחות הגיעו עד אלינו). נראה שהחיילים עשו עבודתם בצורה אנושית בסך הכל,לא היו צעקות או משהו כזה. אם כי התנאים בעייתיים מאוד - בחוץ, על הרצפה, הרצפה רטובה, עם שלולית ולא ברור מה האופציה כאשר יורד גשם. (גשם לא ירד אם כי ברחובות ירדו גשמים חזקים).האם יש דרך לטפל בעניין זה, אם אכן המחסום הוא בעצם מעבר גבול ? בנתיים נוצרה קבוצת פועלים שלא נכנסו עדיין, המפקד אמר שאין לו מספיק כוח אדם, ואכן מהחיילים שעמדו במחסום עבדו- חלק עסקו בבדיקת המשפחות וחלק במחסום עצמו, ובמחסום היתה תנועה ערה מאוד של מעבר, המון מכוניות. נראה היה שכאשר עמדנו בצד הפלסטיני והתעניינו לגבי קבוצת הפועלים שלא עוברת, אכן נעשה מאמץ להעבירם כמה שיותר מהר, עם זאת תוך שילוב בדיקתם עם בדיקת המכוניות/ משאיות גדולות משני הצדדים. הפועלים עברו, על פי האישורים (היה בחור שלא היו לו אישורים אז לא נתנו לו לעבור), והמשיכה התנועה הערה של המשאיות משני הצדדים. כשהלכנו נותרו לחיילים לבדוק עוד שני אוטובוסים. כשהנציג של הצלב האדם עומד ומסתכל. עזבנו את המחסום בערך בשמונה. רשמה : אלדמע