אבו דיס (הפשפש) החומה המאיימת ואורחים וצלמים מעוכב התעלף וטופל.
., ריטה מ., מלוות בצוות של 3 אנשי טלוויזיה מערוץ 1 הצרפתי, שהצטרפו אלינו לצלם את המשמרת.
הכתבה אמורה להיות משודרת הערב או מחר בערב, והם אמורים למסור לנו קלטת ממנה.
לו כולנו היינו מביאים חבר/ה או אפילו קבוצת חברים...
התלווה אלינו צוות מהטלוויזיה הצרפתית, אבל נראה היה שגם כל צלם אחר בעיר היה שם.
החומה "מצטלמת" טוב: האפקט שלה הוא ויזואלי ומורגש היטב בבטן. או אולי זה רק תקווה תמימה, לצפות שלחומה יהיה אפקט הפוך, כמו מגדל בבל מודרני? שהצילומים של החומה – צילומים שמעלים זיכרונות מחומת ברלין ומעלים על פני השטח את עניין העיר המחולקת – יעשו את ההבדל ויעירו את הציבור? נראה היה שהבניה עוכבה, או לפחות הואטה בזמן שהיינו שם. היו שם הרבה חיילי מג"ב. בקושי ראינו פלסטינים.
Notre Dame des Douleursפגשנו את הלמוט מ
שאמר שהחשמל חודש ושאפשר שוב להגיע לבית-החולים במכונית. למרות שהכביש עדיין מלא בוץ, זה כבר לא נהר הבוץ הבלתי אפשרי שהיה קודם לכן השבוע, כפי שדיווחה משמרת קודמת של מחסום ווטש השבוע, שבזכותה חלו השינויים שצוינו.
בצד השני של החומה, שהיה אפילו ריק יותר, לקחנו מונית לסוואחרה (ראו דיווח למטה).
בדרך חזרה לאבו-דיס, ירדנו ליד בניין הפרלמנט הנבנה. ראינו שם שני ג'יפים של מג"ב שחסמו את הכביש ועיכבו מספר גברים צעירים שהיו בדרכם להתפלל במסגד הסמוך.
ביקשנו מקצין מג"ב שאותו פגשנו בשבוע שעבר בסוואחרה, שהיה גאה אז במחשב שבסלולרי שלו, לזרז את התהליך. הוא חזר על המנטרה "זה לא בידי". אף שהמחשב הסלולרי לא היה בידיו הבדיקה, בטלפון, לא ארכה יותר מרבע שעה. הם לא עיכבו אנשים נוספים כל זמן שהתבוננו וצילמנו (בינתיים הצטרף צוות טלוויזיה צרפתי נוסף.)
מספר גדול של אנשים בא להתפלל היום, שכן יותר קל לאחרונה להגיע למסגדים בירושלים, וכן בגלל שהמסגד היה סגור קודם לכן במהלך הבנייה במשך שלושה ימים. גבר מקומי בצד של אבו דיס סיפר לנו שהיה עוצר
למשך יומיים במשך הבנייה, ושלא התירו להם לצאת מבתיהם. המידע הזה הוכחש ע"י איציק, המפקד המקומי (סגן מפקד הגיזרה, האומר שהוא כפוף לאלדד ואמיתי אבל מעל יהודה) שעבר בג'יפ שלו בכביש עם הבוץ.
אחרי שעברנו את החומה דרך מעבר צר בין האבנים הישנות, ליד המסגד (הוא לא נתן לנו את מספר הטלפון שלו.) איציק אמר שרק האזור ליד החומה היה סגור במהלך הבניה כדי "להגן על העובדים."
סוואחרה מייד כשהגענו למחסום הורה לנו המפקד המקומי בגסות ללכת משם ולא לצלם. כשהתעקשנו על זכותנו להיות שם ולצפות בנעשה, הוא צלצל למפקד בכיר יותר, ובירר את העניין.
לצוות הטלוויזיה הותר לצלם אבל רק מאחורי לוחות הבטון ממרחק מה. כשהתקדמו אחר-כך שלושה-ארבעה מטר, המפקד רץ אליהם וצעק שהוא ירחיק אותם מן המקום לחלוטין. לנו, הצופות, ניתן להתקרב יותר, אבל לא איפשרו לנו להגיע ולשוחח עם חמישה מעוכבים בצד השני של המחסום. נראה היה שהם שם הרבה זמן, כשאחד מהם התעלף. קראו לאמבולנס שהגיע מהר מכיוון ירושלים, והצוות הרפואי טיפל בו. ככל הנראה יש לו בעיות בלב. אחרי שטופל נתנו לו ללכת, ולא היה צורך באישפוז. בינתיים נתנו גם לאחרים ללכת. מוניות מאבו-דיס עברו באופן חופשי ובקושי בדקו אותן.
גברים צעירים שבאו מכיוון בית-לחם אולצו לצאת מהמוניות ובדקו את תעודות הזהות שלהם באמצעות הטלפון (המחשב הסלולרי המשוכלל שראינו בשבוע שעבר היה מקולקל הפעם.) התערבנו בכך שהתקרבנו בהדרגה למחסום שלא בהפגנתיות (אף שנאמר לנו קודם להישאר רחוקות). אמרנו לקצין: "יש לך סמכות לזרז את העניינים, האם תוכל להתקשר שוב?" ואכן, הקבוצה האחרונה של המעוכבים חיכתה רק רבע שעה. גדר התיל על דרך העפר סביב המחסום עדיין שם, כך אומרים תושבי סוואחרה שגרים מהצד השני של המחסום. הזיזו את גדר התיל בשעות היום כדי לאפשר למשאיות האשפה לעבור, אבל התושבים אינם אמורים לעבור שם במכוניותיהם. לא צילצלנו הפעם לרפי אמסאלם כי שמענו שהוא חולה.