מחסום סרה: התעללות מכוונת בעוברים כולל בנשים וילדים
נסענו במונית של נ, המשמש גם מתרגם מערבית.
יצאנו ב-12.30: בדרך עצרנו לברר מה המצב בקלקיליה ,לדברי נ. היה מחסום אתמול, אך הכל פתוח.
מחסום סרה
נמצא בפאתיה המערביים של שכם. היו בו מעט חיילים ושני מעוכבים
. ביציאה מהכפר הפלסטינים נקראים אחד-אחד "תעל תעל" על ידי חייל בראש הגבעה. עליהם לטפס אליו, גם נשים ואנשים עמוסים בחבילות. חייל שני מחפה עליו עם נשק. האווירה עוינת.
המצב בכפר סרה קשה מנשוא. למעשה רק תושבי הכפר מורשים לצאת, אם כי הכפר משמש מעבר משכם למערב הגדה, אך אתמול לא היו אישורים למעבר זה. תושב דובר עברית אמר: "אין אפשרות לצאת ימינה (לשכם) או שמאלה (לג'ית). הכל שרירותי! אין כניסה של ירקות, פירות, קמח ותרופות. ליולדת קשה להגיע לשכם, אחרי החושך האמבולנסים מסרבים להיכנס".
מסקנות: חיוני שנגיע למחסום סרה לעיתים תכופות, כוח האדם של צה"ל מצומצם ולכן המעבר מתנהל לאט. אולי כדאי להמליץ לצה"ל להציב שם מילואימיניקים מבוגרים כדי להקל על האווירה. כמו כן כדאי להמליץ על ביקורי ח"כ במקום. הרגשנו שהמחסום הוא מחסום התעללות ולא מחסום ביטחוני.
כשהגענו פגשנו אשה היורדת מהכפר. הסבירה שהיא צועדת לכפר ג'ית (כ-3 קמ) ומשם תתפוש מונית ללדת בטולכרם!!!. נ' הסיע אותה למוניות. במחסום היו שני מעוכבים כורעים ופניהם לקיר, כך זה נמשך שעות. הם "פרצו את המחסום" בבוקר (אין מחסום סוגר והם ניסו לעבור בלי אישור). בין האנשים שרצו לצאת מן הכפר היתה משפחה עם שני ילדים קטנים שחזרו מביקור משפחתי בסרה (חל איסור על כך). את דרכם בחזרה לביתם הנשקף במחסום ובמרחק 2 קמ, הם יעשו דרך בית איבא. עיקוף של 15 ק"מ.
במקרה הזה ניסינו לטפל דרך המוקד ההומניטרי בצה"ל, והמוקד להגנת הפרט. למדנו שרק תושבי סרה יכולים לצאת שמאלה. הסברנו שאין תחבורה לבית איבא ושצה"ל יצטרך להתמודד עם אישה שהתמוטטה לאחר שצעדה 15 קמ עם שני ילדים. הובטח לברר. גם בענין המעוכבים. הזמן נמשך והחיילים לא שיתפו פעולה.
תוך כדי בירורים הגיחה מכונית מהכפר והסכימה לקחת את המשפחה לבית איבא וכולם נסעו. לא עברו חמש דקות והופיע גיפ מהמת"ק, כנראה לאשר למשפחה להגיע לביתם בדרך הקצרה. לאחר שהג'יפ נעלם המשפחה חזרה כיוון שהודיעו להם מהמוקד שלא יקבלו אישור מעבר לבית איבא (גם למדנו שבין סרה ובית איבא יש עוד כמה מחסומים).
דיברתי עם א' ממשרד המח"ט, שנתן לי סקירה משפטית על ההוראות במקום. הסביר לי על המעוכבים היושבים עם הפנים לקיר, דבר הנראה "רע מאד" "נכון נראה רע מאד" אך ככה זה. אסור להם לראות איך החיילים פועלים" השב"כ בודק את התעודות. מנוחה מדברת עם מוקד הפרט ואני הגעתי למשרדו של המח"ט, אך נאמר לי שאסור להם איסור חמור לדבר עם מחסום ווטש!!!
הזמן עבר והמשפחה מחכה, המעוכבים כורעים, עוד בכיות של נשים מנועות מעבר. כבר אחרי שלוש, והחייל על הגבעה אומר למיה שהוא היה משחרר את המעוכבים קודם, אבל בגללנו הוא מעניש אותם ועליהם לחכות. התרחקנו והם שוחררו בערך ב 3.30. בינתיים ראינו שכן יש בודדים שעוברים משכם לג'ית . פתאום נתנו למשפחה לחזור לביתם בדרך הקצרה. אספנו אותם במכונית שלנו עם החבילות (הבעל סרב והלך ברגל ).
פגשנו שני אנשי 'בצלם' ואחד מ'רופאים' שאמרו לנו שהמצב בבית איבא נורא. נמצאים כ-50 מעוכבים. כבר היה מאוחר ולא יכולנו להגיע למחסום השני. סליחה על אורך הדוח, אפילו לא הצלחתי להעביר את התסכול והכאב שחשנו כולנו לנוכח ההתנהגות השרירותית ,הן של החילים והן של צה"ל.