קלקיליה

מקום: 
צופות: 
מנוחה מ,צילה ל. מיה ק. רותי ק,מירי ק
19/01/2004
|
אחה"צ

 תקציר:נסענו במונית של נ, מאד מומלץ כי הוא משמש מתרגם מערבית.בצארה,מחסום בפאתיה המערביים של שכם, חיילים מועטים, שני מעוכביםinfo-icon, ופלסטינים ביציאה מהכפר החפצים להמשיך לדרכם נקראים אחד אחד "תעל תתעל" לבקורת על ידי חייל העומד על ראש הגבעה ולעליהם לטפס אליו, גם נשים ואנשים עמוסים חבילות. חייל שני מחפה עליו עם נשק .אוירה עוינת.המצב בצארה קשה מנשוא, למעשה רק תושבי הכפר מורשים לצאת, אם כי הכפר משמש מעבר משכם למערב הגדה, אך אתמול לא היו אישורים לכך. תושב דובר עברית אמר:."אין אפשרות לצאת ימינה (לשכם) או שמאלה (לג'ית) הכל שרירותי אין כניסה של ירקותפירות, קמח ,תרופות ,ליולדת קשה להגיע לשכם,לאחר החושך האמבולנסים מסרבים להכנס" .במסקנות: חיוני לאייש את מחסום צארה לעתים דחופות, כח האדם של צהל מצומצם ולכן המעבר מתנהל לאט, אולי כדאי להמליץ לצה"ל להציב מילואימיניקים מבוגרים להקל על האוירה. כמו כן כדאי להמליץ על ביקורי ח"כ במקום. הרגשנו שהמחסום הוא מחסום התעללות ולא מחסום ביטחוני . המשמרת:יצאנו ב-12.30: בדרך עצרנו לברר המצב בקלקיליה ,לדברי נ היה מחסום אתמול, אך הכל פתוח.כשהגענו לצארה פגשנו אשה היורדת מהכפר ,הסבירה שהיא צועדת לכפר ג'ית (כ-3 קמ) ומשם תתפוש מונית ללדתבטולכרם!!!. נ הסיע אותה למוניות. במחסום היו שני מעוכבים כורעים ופניהם לקיר, כך זה נמשך שעות,הם ":פרצו את המחסום" בבוקר (אין מחסום סוגר הם ניסו לעבור בלי אישור). בין האנשים שרצו לצאת מן הכפר משפחה עם שני ילדים קטנים לאחר ביקור משפחתי בצארה (חל איסור על כך)ההוראה שאת דרכם בחזרה לביתם, מרחק 2 קמ ונשקף מהמחסום, הם יעשו דרך בית איבא, עיקוף של 15 קמ. פה התחלנו לטפל דרך המוקד ההומניטרי בצה"ל, ומוקד להגנת הפרט . למדנו שרק תושבי צארה יכולים לצאת שמאלה. הסברנו שאין תחבורה לאיבא ושצה"ל יצטרך להתמודד עם אישה שהתמוטטה לאחר שצעדה 15 קמ עם שני ילדים. הובטח לברר. גם בענין המעוכבים. הזמן נמשך החיליים לא שיתפו פעולה, והנה הגיחה מכונית מהכפר והסכימה לקחת את המשפחה לבית איבא. והם נסעו. לא עברו חמש דקות והופיע גיפ מהמת"ק, כנראה לאשר למשפחה לגיע לביתם בדרך הקצרה. אלא שלאחר שהג'יפ נעלם המשפחה חזרה הודיעו להם מהמוקד שלא יקבלו אישור מעבר מאיבא(גם למדנו שבין צארה ובית איבא יש עוד כמה מחסומים). שוב טלפונים דברתי עם א ממשרד המח"ט שנתן לי סקירה משפטית על ההוראות במקום. הסביר לי להערתי על המעוכבים היושבים עם הפנים לקיר דבר הנראה "רע מאד" "נכון נראה רע מאד" אך ככה זה. אסור להם לראות איך החילים פועלים" ןהשב"כ בודק את התעודות. .מנוחה מדברת עם מוקד הפרט ואני הגעתי למשרדו של המח"ט, אך נאמר לי שאסור להם איסור חמור לדבר עם מחסום ווטץ!!! הזמן עבר המשפחה מחכה, המעוכבים כורעים, עוד בכיות של נשים אסורות מעבר, כבר אחרי שלוש, והחייל על הגבעה אומר למיה שהוא היה משחרר את המעוכבים קודם, אבל בגללנו הוא מעניש אותם ועליהם לחכות.....התרחקנו ו הם שוחררו בערך ב 3.30.. בינתיים ראינו שכן עוברים משכם לג'ית בודדים. . פתאום נתנו למשפחה לחזור לביתם בדרך הקצרה. אספנו אותם במכונית שלנו עם החבילות(הבעל סרב והלך ברגל .) פגשנו שני אנשי בצלם ואחד מרופאים שאמרו לנו שהמצב בבית איבא נורא, עומדים כ-50 מעוכבים.כבר היה מאוחר ולא יכולנו להגיע למחסום השני. .סליחה על אורך הדוח, ונדמה לי שלא הצלחתי להעביר את הרגשת התסכול והכאב שחשנו כלנו לנוכח ההתנהגות השרירותית הן של החילים והן של צה"ל