ג'וברה (כפריאת)

צופות: 
נירה ל. דליה ג. אתי פ. תמי כ.
19/01/2004
|
אחה"צ

הגענו לגדר בשעה 13:15, בזמן שהתלמידים היו כבר במעבר. נשארנו לשוחח מעט עם החיילים שבסיור ובינתיים הגיעו עוד קבוצת תלמידים.לאחר כ - 10 דקות עברה המורה (מנהלת ?) עם ילדה קטנה ואז נגשתי אליה ושאלתי אותה אם היא זו ששוחחה עם דינה ג. יום קודם לכן. מסתבר שהיא זו ששוחחה עם דינה. שוחחנו מעט על העניין (ידיעתה באנגלית מוגבלת !). היא ביקשה לא להעלות את 'הבעיה', הזמינה אותנו לבית מגוריה הרחוק ביותר בכפר והקרוב לגדר. נדמה לי שבבית זה העברנו באחד הימים טיפות אוזן לילדה קטנה, לפי בקשתה של עדנה. כמובן שלא יכולנו להיענות להזמנתה הואיל ומיהרנו למחסום. כאשר נפרדנו, מסרתי לה את מספר הטלפון שלי בבית וכן גם את מס' הטלפון הסלולרי, למקרה שתזדקק. במחסום התפצלנו ועמדנו משני צדי הכביש. התנועה זרמה כמעט ללא בעיות. לצד הכביש עמדה משאית ללא מטען שפניה היו מיועדות לכיוון טול - כרם (משם יצאה בשעות הבוקר כשהיא עמוסה והמשיכה לדרכה ללא כל בעיה). הנהג פנה אלינו והראה לנו רשיון מעבר שפג תוקפו ב - 5.1.04 ועוד רשיון מעבר שהונפק על ידי המת"ק ב - 12.1.04. הרשיון השני (שהיה בר תוקף) הוחתם בתחתית מסורב. פניתי למוקד ההומניטרי מאחר ולא יכולתי לקבל תשובה מקמיל. הבטיחו לי לברר ולחזור אלי ולא חזרו ! פניתי אל הנציג של המת"ק (עידו) וביקשתי ממנו לברר את פשר הסתירה בין האישור והסירוב. עידו פתר את הבעיה והנהג יכול היה להמשיך בדרכו. באותו זמן הגיע למקום שבו עמדו דליה ונירה (היציאה מטול - כרם), מפקד הנח"ל. הוא פנה אליהם ושוחח איתן ואפילו טרח להגיד שהוא מעריך מאד את עבודתינו.לסיכום, הכל התנהל די בסדר, חוץ מהחוויה ההזויה הזאת.בכניסה לצהלה, צילצל הטלפון. קמיל היה על הקו, התנצל שהטלפון שלו מקולקל וזמנית יש לו מספר טלפון חדש (מי שזקוק לו ומתקשר למס' הטלפון הידוע, יקבל את מס' הטלפון החדש !).בברכה,תמי