קלנדיה

מקום: 
צופות: 
אנג'לה ג., חוה ה., ויקטוריה ב. (דווחה) וחדוה
17/01/2004
|
בוקר

הגענו ב-8 בבוקר. המעבר במחסום פעל בצורה שוטפת, היחס היה מנומס למדי, אך ללא גמישות, ממה שיכולנו לשפוט. אנשים בדרכם לרמללה עוכבו בידי חיילת חמורת סבר - הם היו בעיקר גברים צעירים, אך היו ביניהם גם נשים. לא ברור איך הריכוז של 10 אנשים זועמים ליד החיילים יכול לתרום לביטחון של מישהו. אחדים טענו שמחכים שם משעה 6 בבוקר, ואחד פרץ בנאום שטנה נגד חווה ("כולכם האויבים שלנו!"). נסיניו לזרז את התהליך, כשאנו שוב ושוב פונות לאוראל. רובם שוחחרו בסיכומו של דבר, אבל אז התאספה קבוצה חדשה. אוראל טען שהמסוף אטי בשבתות, והחיילת לקחה את תפקידה ברצינות תהומית. נער בדרכו לביה"ס בא-רם סורב לעבור, כי הציג תצלום של תעודת לידה - הוא טען שמסר את המקור לדחלייה, כדי להשיג תעודת זיהוי - אך טענתו לא הועילה. בעלי הדוחנים סיפרו על הצרות הרגילות שהצבא עושה להם. כשהגענו, המקום היה די ריק - בדיוק התחילו לשים כמה דוחנים במקום. הנהגים סיפרו שהתושבים פיתחו טכניקה לניקוז המים הרבים שהצטברו על הכביש. במחסום הדרומי פגשנו רופאת ילדים מעוכבת. ניסינו לעזור, אך נראה שבכך רק הזקנו לה. היא הייתה בעלת ת.ז. מעזה (דבר שגרם למהומה רבה). לרוע מזלה בחר בה חייל שאפתן לבדיקה באקראי. אוראל מסר את תעודת הרופא שלה (שתוקפה פג- דבר שלא ידענו) לבדיקה. במאגר המידע של המחשב היא הייתה רשומה בביה"ח מוקאסד, אך לנו היא סיפרה, שהיא עובדת בביה"ח של רמללה (רופא - או שמא מנהל ביה"ח שבדיוק עבר אישר זאת). כך או כך, לא ידענו שיש בעיות רישום, וטלפנו לדליה באסה שנזפה בנו על הנאיביות שבה האמנו ל"שקרנית" הזאת. יחד עם זאת הבטיחה לתת לה לעבור רק הפעם, אך גם אמרה שתבדוק את אי הסדרים שברישומים של הרופאה.אך בינתיים אוראל עצמו גילה את כל "אי הסדרים" וטען שהאישה אינה רופאה (הרי זה נפלא: הצבא יכול לקבוע את כישוריך כרופא!) והיה נחוש בדעתו שלא לתת לה לעבור, ותחת זאת לתת לשב"כ להשלים את הבדיקה. השעה הייתה מאוחרת - החלטנו לעזוב, והשארנו לה כל מיני מספרי טלפון.לא שמענו ממנה; לא היה לה טלפון סלולרי שאיפשר לנו לעקוב אחר העניין.