תרקומיא

מקום: 
צופות: 
הקבוצה הדרומית.
11/01/2004
|
בוקר

 הגענו בשעה 06:00 בבוקר – תור של פלשתינים 20 איש כבר חיכו במחסום. בצד הישראלי חיכו רכבים לקחת אותם לעבודה והתלוננו שהם מחכים כבר שעה. המחסום מאויש על ידי חיילים ממשמר הגבול בהרכב הבא: מאבטח. בודק ומפקד. שבודק את המשאיות הנכנסות. הפעם לא היה שוטר כחול. החיילים היו אדיבים ולאחר שיחה קצרה איתם הסכימו לתת לנו לעמוד בצד הפלשתיני של המחסום. בעקרון קיים שטח סטריליinfo-icon של 30 מטר משני צידי המחסום שבו עובר כל פעם פלשתיני אחד בלבד בתורו. אחרי רבע שעה התור התארך לכמאה אנשים.הם הולכים ברגל מהכפרים שלהם מרחק של עד חמישה ק"מ כדי להגיע לעבודה. החיילים מצווים עליהם להסתדר בטור . אחד אחרי השני ואסור לעמוד אחד ליד השני ברגע שנעמדים במקרה ישר צועקים עליהם. שמחו מאוד לראות אותנו והיום הם אמרו נעבור יותר מהר. התור נמשך כארבעים רגע בגלל הסיבה שיש רק בודק אחד ולפעמים מחכים בתור הזה שעתיים ( על פי דברי הפלסטינים). דבורקה שכנעה את המפקד שיבדוק גם הוא ובאמת משך זמן ההמתנה התקצר. מלבד פתיחת המעיל ולשמנים גם הרמת החולצה, לא נראו מקרים של התייחסות חריגה או מתעללת . הבעיות שהפלשתינאים העלו:· נותנים אישורי עבודה רק לאנשים בעלי חמישה ילדים . ישנם כאלה שיש להם חמישה ילדים אך הם לא רשומים יותר בתעודת הזהות – המנהל האזרחי בחברון מאשר ואילו חיילי משמר הגבול קורעים את האישורים ומחזירים אותם כלעומת שבאו. (לא קרה בנוכחותנו)· המחסומים הפנימיים שמחייבים אותם ללכת ברגל שעות.· העמידה בתור גם בימי גשם בלי מקום מוסדר.· גם כשהם עוברים את המחסום בדרך לעבודה עוצרת אותם לפעמים חוליה נוספת של משמר הגבול מורידה אותם מכלי הרכב ומנהל עליהם חיפוש.· לא נותנים להם לעבור לעבד את הזיתים ששייכים לכפר שלהם – כפר תרקומיא. חילקנו לפלשתינים בתור את כרטיסי הביקור של המוקד להגנת זכויות הפרט והם אמרו לנו שמאוד שמחים שבאנו הם כבר שמעו על נשות המחסומים ולא הבינו למה אנחנו עוד לא הגענו לשם. התור נגמר בשעה 07:30 . אמרנו שלום למפקד וחיילי המחסום והלכנו הביתה.