אבו דיס (הפשפש), הקונטיינר (ואדי נאר) בניית החומה
מראה שלא יאומן - הבטונדות שנראו לנו פעם "כסוף העולם" הופכות לנוכחך עינינו לחומה אימתנית גבוהה "עד לשמיים" - זוועה שקשה לבטא במילים.עמדנו קפואות במקום - הייתכן? העינים רואות והלב מסרב להאמין!! תושבי אבו דיס שפגשנו ונהגי המוניות "שפכו עלינו רותחים" - כאב שדוקא עלינו זה "נופל" - אך מי מלבדנו נמצא שם כמעט מדי יום? נאלמנו דום מרוב בושה וכלימה.
נסענו דרך קידר למחסום הקונטיינר. עוד טרם ירדנו מן המכונית ראינו חיילים דוחפים בכח שני אנשים. במחסום מעט תנועה ובצד שלושה מעוכבים
. לאחר בירור הסתבר כי אכן נדחפו ע"י החיילים והתעודות נלקחו לבדיקה. פנינו אל המג"בניקים ובקשנו לדבר עם המפקד. "הוא בשרותים, ובכלל אסור לכם להיות במחסום - ואני לא צריך לדבר אתכם ומותר לנו לעכב אותם שלוש שעות". ניסינו לשכנע - אך נכשלנו.
קישרנו המעוכבים עם המוקד - אך ראה זה פלא - חיילי המחסום התקשרו בקשר - דרשו כי התעודות שנלקחו בג'יפ למקום אחר יוחזרו מיד, ואכן כעבור דקות ספורות הגיע ג'יפ החזיר למעוכבים התעודות והם פנו לדרכם.חזרנו למכונית והתכוננו לעזוב. פתאום הופיע חייל מג"ב, ביקש שנפתח החלון והסביר לנו כי אנו יכולות להישאר במחסום, שאין להם מה להסתיר, שאנו יכולות אפילו לצלם מקרוב ומרחוק ללא הגבלה. כאשר ציינו כי ראינו שהם דחפו בכח את המעוכבים הוא כמובן הכחיש בתוקף. "אף אחד פה לא מרביץ". למדנו שוב כי יש חשיבות לנוכחות שלנו במחסומים.