ג'וברה (כפריאת) הוראות סותרות לחיילים

הגענו לג'בארה בשעה 13:20. מאחר והילדים בחופשה, נגשנו ישר למחסומים. המקום נראה די שומם כנראה בגלל הסגר.

החיילים היו מאד לא 'ידידותיים' אבל ניסינו לעשות את עבודתנו למרות הכל.

באה למקום קבוצת נשים מרמאללה בדרכן לטול - כרם, לא נתנו להן לעבור"כי יש סגר". אותו דבר קרה למבקשים לצאת מטול - כרם. פניתי טלפונית למוקד ההומניטרי של צה"ל ומסרו לי שאין סגר. ואולם כיצד תגיעה ידיעה זו גם לחיילים המונעים את המעבר ? פנינו לקמיל. לדבריו "אין סגר" וכדאי לנו לדבר עם האיש שלו במקום. פנינו לנציגו של המת"ק במקום ונענינו כי "יש סגר".

בינתיים עבר נהג ישראלי העובד כנראה במקום והתחיל לצרוח על חברות "מחסום ווטש" מדוע הן מפריעות לחיילים, "ומוטב שילכו הביתה לטפל בילדים ובנכדים". ועוד הצעות ו"ברכות" כהנא וכהנא. "ברכות" מאותו נוסח קיבלנו גם מחלק מהחיילים, אחד מהם אף הרחיק לכת ושר לנו שיר: "יגאל עמיר תודה רבה, לאה רבין אלמנה..."

את השאר כבר לא שמעתי. תוך כדי כך הגיעה ר' ק', חברת מחסום ווטש, עם צוות עיתונאים זרים שבאה לראות ולשמוע על המחסומים. לא עברו מספר דקות, הגיע צוות של "בצלם" .

החלטנו לפנות את "ההתקהלות" ונסענו לראות מה קורה בטול - כרם. בדרך תפס אותנו בטלפון קמיל ואמר שהוא בא אחרינו לטול - כרם. נפגשנו בכניסה למחסום והייתה שיחה מעניינת. אולם העיקר הוא שלדבריו "אין סגר לפלסטינים בג'בארה". ספרנו לו על הקורות איתנו בג'בארה והוא הבטיח להעביר את המידע ("אין סגר") גם לחיילים במחסום. בטול - כרם התנועה זרמה אף כי היו תורים ארוכים. עזבנו הביתה בסביבות השעה 15:00 בלב כבד. ת