סינג'ל, קבלאן

צופות: 
נטלי כ. מרסי ג., חיה ג. ונעמי ב. (מדווחות)
27/01/2016
|
בוקר

אובדן חיי הצעירים והצעירות שהולכים לקראת מותם בעיניים פקוחות מזעזע את החברה הפלסטינית בכללותה. אם התופעה תמשך, יימצאו משפחות רבות שיבחרו בפתרון של הגירה כדי להציל אל ילדיהם מגורל דומה, וכך תידלדל עוד יותר האוכלוסייה.  הציפיות מחיילי הרשות הפלסטינית שיגיבו כנגד הרג הצעירים אינן מתממשות. אם גם תופעה זו תימשך, עלולה הרשות הפלסטינית לקרוס. וכפי שצופה ראש מועצת קבלאן,  "את מקום הרשות יתפוס דעאש, ואז כולנו ניפגע". והוא מוסיף: "הפתרון של מדינה אחת לשני עמים אינו מרתיע, העיקר שיהיה כבר שלום". סכנה זו  מחד, והנכונות לפתרון מצד הפלסטינים מאידך, פוסחים על שלטונות הכיבוש. אין הערכת מצב חדשה, אין הידברות, כי הרי "אין פרטנר". וכך נמשך הדיכוי היום יומי על כל מרכיביו כאילו אין מחר. 

 

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין

9:45 צומת תפוח. מכונית משטרה בכניסה לצומת, רכב מג"ב ביציאה לכיוון ת"א.

10:00 סינג'ל.

ראש המועצה, א. מיודענו, הדובר אנגלית שוטפת, חזר לפני מספר שנים לכפר הולדתו לאחר שהות של 25 שנים בארה"ב. לפני חודשיים הוא נסע לשם לצורך גיוס כספים למימון פרויקטים בתחום מערכת החינוך ולתמיכה במשפחות שהכיבוש פגע בבסיס קיומן.  תופעת ההגירה הפלסטינית המוכרת לנו מביקורינו בכפרים השונים, לא פסחה על סינג'ל: כ-20.000 מתושבי הכפר הרחיקו נדוד. מתוכן כ-4000 משפחות חיותinfo-icon  כיום בארה"ב והן תורמות כספים לתמיכה בבני משפחותיהם שנשארו בכפר, ולפרויקטים לרווחת הכפר כולו.

 א. זועם בדרכו המאופקת: על הרג נשעאת בן ה-32, אב לשלושה ילדים פעוטים בני חמש, שלוש ושנתיים  שחיילים ירו בו למוות בכניסה לכפר. על החיילים שנכנסים לבית הספר על בסיס יום –יומי, ועוצרים תלמידים לחקירה למשך שעות. על האיסור שחל על התושבים להגיע לאדמתם בשטח ולעבד אותה בכל עת שירצו, ועליהם להסתפק בארבעה ימים בשנה: יומיים להשבחה, ויומיים למסיק. על כך שרק 10% משטח הכפר מוגדר כשטח ובכל יתר השטח השייך לתושבי הכפר חל איסור בנייה.

בתופעה של הימים האלה, "אינתיפאדת הצעירים" א. מאשים, חד משמעית, את הכיבוש. אנשים חיים באזיקים. עליהם לעבור חמישה – ששה מחסומים כדי להגיע לעבודתם. הפרובוקציות שמבצע הצבא פוגעות בכבוד של האנשים. הילדים שנולדו לתוך אוירה כל כך קשה,  אינם מפחדים לאבד את החיים שלהם. לכן הם יוצאים להילחם. "בדרום אפריקה לא היה אפילו 5% סבל בהשוואה לעם הפלסטיני", הוא קובע. א. הולך לבתי הספר שבכפר, נכנס לכיתות ומשוחח עם הילדים בניסיון למנוע בעדם מלהצטרף לעשרות הצעירים שאבדו את חייהם. ושוב הוא מדגיש: אם הצבא לא היה נכנס, הילדים לא היו יוצאים להילחם.

"מה החזון שלך?" אנחנו שואלים. "אני רוצה שלום לעם שלי ולעמים האחרים", הוא משיב.

 

11:30 קבלאן

בבית המועצה אנחנו פוגשים את ה. ראש המועצה. תמונת המצב שהוא מתאר  דומה לזו שבסינג'ל. גם מקבלאן הגרו תושבים בשנים קודמות, אבל, אם בעבר ההגירה נבעה מסיבות כלכליות, הרי עתה, בשל "אינתיפאדת הצעירים"  תושבים שוקלים להגר כי הם חוששים לחיי ילדיהם. "החיילים יורים כדי להרוג, וזו הבעיה הקשה ביותר שלנו", אומר ה.

הכפר סובל מהתנכלויות גם מצד המתנחלים וגם מצד הצבא: לפני שבועיים זרקו מתנחלים אבנים על מכונית של אחד מתושבי הכפר. הזגוגית נשברה, ולמרבה המזל המכונית לא התדרדרה .

הצבא נכנס לכפר בלילות, פורץ לבתים ועורך חיפושים . לפני שבוע נכנסו חיילים לבית משפחה שכולה, שבנם נהרג לפני שנה, ודרשו מהמשפחה להסיע  את אחיו הצעיר לצומת תפוח, ומשם, לפי בדיקת עורך הדין הוא נלקח לכלא מגידו. האשמה – כנראה דברים שכתב בפייסבוק. האח הגדול רואה הכל...

ראש המועצה מציין מקרים שבהם, לדבריו, חיילים מבצעים הרג ללא סיבה ולאחר מכן שותלים "ראיות" כדי לטשטש אותו: ילדה תלמידת בית ספר שמשפחתה מבורין נהרגה בחווארה. חיילים הניחו סכין ליד גופתה כהוכחה להצדקת הירי שגרם למותה. כך נהגו  גם לאחר שהרגו אדם לא חמוש שנכנס בטעות לצומת תפוח שלא בשביל המיועד לפלסטינים..

בקבלאן החיילים אינם נכנסים לתוך בתי הספר. הם מחכים לסיום הלימודים, וכשאחד הילדים זורק אבן, הם יורים גז מדמיע ועוצרים תלמידים בגילאי 10 – 16. התנכלויות מצד המתנחלים מעלי, שילה ורחלים שכיחות בימים המועטים בשנה שבהם מותר לתושבים להגיע לאדמותיהם בשטח C. לפני מספר שנים נעשו  ניסיונות בנייה מצד תושבים על אדמתם שבשטח C, ונענו במכתבי איום בהריסה (שעד היום לא מומשו).

הקשיים לתושבי הכפר נגרמים גם בשלט-רחוק. חשמל: אין די אמצעים להעברת כמות חשמל מספקת לבתים. מיםinfo-icon: כמות המים בקיץ המגיעה ממקורות אינה מספקת, מצטמצמת בשליש.

וזוהי התחזית של ה. לגבי העתיד:

"האינתיפאדה השלישית, אם תפרוץ, תהיה הקשה ביותר, גם לפלסטינים וגם לישראלים. בעם הפלסטיני מצטבר כעס על חיילי הרשות שאינם יוצאים כנגד אלה שהורגים את הבנים והבנות. הכעס יגרום להקצנה. אבו מאזן רוצה שלום, אך בהעדר ממשלת שמאל בצד הישראלי, אין לו פרטנר. כרגע הוא עוצרinfo-icon את הצבא שלו, אך ספק אם יוכל לשלוט עליו לאורך זמן . אם לא יהיה שלום אמיתי, בגבולות 67', בסופו של דבר יעלה דעאש, ואז כולנו ניפגע. גם מדינה דו לאומית יכולה להיות פתרון. הרבה פלסטינים מוכנים לוותר כיום על החלום של מדינה עצמאית. מנגד, לא שומעים את קולם של האנשים בישראל שרוצים שלום , ולכן מתגבר הקול השני, הלוחמני. אנחנו מתפללים שהגלגל יתהפך". לו יהי.      .

12:30 צומת תפוח. פלסטיני בודד אחד צועד בקור העז על דרך האפרטהייד.