בית לחם (300)

2 עמדות פתוחות בלבד, טור ארוך של אנשים.

תקרית עם שוטר בכיר ונפוח מעצמו שדרש ממני לצאת.

הכל מאוד שקט אך ההתקדמות והבידוק איטיים. "אין כוח אדם," נאמר, ואי אפשר לפתוח עמדה נוספת. יש תקלה טכנית בעמדות 3 – 4 ופתחו עמדה אחרת, מעבר למחיצה הסגורה בדרך כלל בימי שישי והמצמצמת את החלל לחצי.

פתאום מגיע שוטר בכיר מלווה במפקד המחסום הנבון והמאופק.

השוטר הבכיר עט עליי, בקולניות ובתנועות ידיים מאיימות, ספק נוגע

-        מי את?

-        אני ממחסום ווטש

-        אסור לך לעמוד כאן

-        מותר לי לעמוד כאן ואני עומדת כאן כל יום שישי

-        לא מעניין אותי, תעמדי בחוץ

-        אל תצעק ואל תיגע בי (הכל בחיוך: הוא היה כל כך מגוחך שלא יכולתי להתאפק)

-        צאי מיד או שאני מעכב אותך

-        (בחיוך גדול) אבל מותר לי לעמוד כאן

-        תראי לי תעודת זהות ובואי איתי

-        (מתכופפת אל התיק כדי להוציא תעודת זהות אבל הוא שינה את דעתו)

-        תצאי עכשיו ותעמדי שם. ותיזהרי כי אני עוד אתעצבן (כמעט הודף אותי בכרס שלו)

-        (עדיין מחייכת) כלומר עכשיו אתה לא עצבני?

-        לא, אני לא עצבני. תעמדי שם ואוי לך אם אראה אותך עומדת כאן.

פלסטינים ופלסטיניות שהיו עדים לחילופי הדברים מחייכים באמפתיה ומברכים. השוטר נעלם, רק המאבטח נשאר שם, התנועה המשיכה להיות איטית ומתסכלת.