ג'וברה (כפריאת), ג'יוס, כפר ג'מאל, עזון, כפר סור

משמרת לשער חקלאי ליד כפר סור מול ההתנחלות סלעית

נסענו לעזון לבקר את ידידנו ז' ולהביא לו בגדים ישנים לחנותו. התכוונו להגיע לשער סלעית בשעה 14.00 כי כך כתוב בטופס שהצבא שלח.

מעזון נסענו לכיון ג'יוס, והמשכנו בכביש 554 לכיוון טול-כארם. בדרך נעצרנו בכניסה לכפר ג'מאל לשאול אנשים שעבדו במוסך, איך מגיעים לשער.   בשעה שהסבירו לנו, כבדו אותנו בקפה וספרו שיש הרבה בעיות ליד השער. מהם למדנו שהשער הזה אינו רק שער חקלאי אלא שער לפועלים מהסביבה שעובדים באזור התעשייה שליד סלעית. הם גם אמרו שבעבר לא היו להם בעיות עם אנשי סלעית ולפני שהקימו את הגדר היו להם יחסי שכנות טובים. המשכנו לנסוע בדרך המתעקלת.      במקום שיש שלט שמורה לכיוון הכפר זיבאד פנינו שמאלה. המשכנו בכביש שמוליך לכיוון טול-כארם, מולנו על הכביש בכיוון הנגדי ראינו מכונית עם 2 דגלים של מחסוםwatch מתנופפים ברוח. הבנו שזו המשמרת של קרין ורוני פרלמן לשער פלאמיה, לרגע הייתה לי הרגשה שהמשמרות שלנו מפטרלות באזור כמו הג'יפים הצבאיים.  הלוואי!!!  רק חבל שהשער בפלאמיה נפתח בשעה 14.00 ושער סלעית הקרוב אליו נפתח ב-16.00. נראה לי שננסה לאחד את המשמרות בשני השערים הללו.

הגענו לצומת שבה כיכר. כדי להגיע לכפר סור צריך לפנות שמאלה בכיכר ולעלות לכיוון הכפר.  בקצה העלייה הגענו לחנות מכולת. ישב שם בחור נכה על כסא גלגלים ,שמו רמי. הוא הסביר לנו שלמעשה עברנו את הפנייה לכיוון השער, ופה הבנו שהשער נפתח כל יום בשעה 4  אחר הצהרים – "אבל אם יראו אתכן אז יפתחו רק ב-6" רמי אמר וצחק. לפי דבריהם החיילים לא באים בזמן.

בשעה 15:00חזרנו על עקבותינו בליווי אחד הבחורים שפגשנו בחנות המכולת.

כדי להגיע לשער עצמו צריך לרדת עם הרכב בירידה תלולה לתוך הוואדי ולנסוע בדרך לא סלולה . בגלל שהגשם לא פסק לרדת מהבוקר ראינו מלמעלה שכל הדרך בוצית מאוד והחלטנו לא לרדת הפעם. ליד השער ראינו הרבה מכוניות.

נראה לי שרצוי שנגיע לשער הזה לפחות פעם אחת בשעה 6 בבוקר ולראות איך מתנהלת כניסת הפועלים והחקלאים ולהגיע גם בשעה 4 אחר הצהרים.

משם נסענו לכיוון מחסום ג'וברה, עברנו ליד א-ראס, ליד המקום שבו היה שער הילדים מג'וברה, אי אז לפני 10 שנים. אנחנו לא מתגעגעות לימים ההם אבל מאוכזבות ששום דבר לא השתנה לטובה מאז. רק נעשה רע יותר.