מחסומים חקלאיים 1419, 1447, עיזבת (חירבת) סלמן, בית אמין

צופות: 
ריקי שקד, גליה וורגן, דבורקה אורג (מדווחת).
26/01/2016
|
בוקר

היגענו לעיזבת סלמן בתקופת אבל - יום לאחר מות דודו של מארחנו. המארח הסביר לנו שהדוד מת מהתקף לב משום שכבודו נפגע; הוא לא הצליח להגיע אל אדמותיו, כי לא יכול לעבור ברגל את המרחק עד המחסום וממנו אל החלקה. וגם, בגלל ההתנהגות חסרת הכבוד של "הילדים" (הסביר כי הכוונה לחיילים במחסום).

בבית אמין - 3 שעריםinfo-icon חקלאיים אמורים לשרת את תושבי הכפרים שהופרדו מאדמתם על ידי גדר ההפרדהinfo-icon בקטע הסמוך לאורנית. גם הפעם שמענו מהפלסטינים תלונות על כך שמדיניות פתיחת המחסומים החקלאיים פוגעת בזכויותיהם.
הבעיה הלא-פתורה של השפכים הזורמים אל אדמתם מהתנחלות 'שערי תקוה' מזיקה להם מעשית ופוגעת בהם רגשית.
ראש הכפר אמר לנו בעברית: "היום שתי הבעיות הגדולות של הפלסטינים הן עוני והשפלה. אני נגד אלימות בכלל, אבל אתם לא יכולים לתאר לכם מה השפלה יכולה לגרום לבני אדם לעשות".

-----------------------------------------------------

10.30 עיזבת סלמן (חירבת סלמן). נפגשנו עם נ. מיודענו מביקורים קודמים. הוא קידם את פנינו בהודעה העצובה על מות דודו, שגם אותו היכרנו בביקור קודם בקיץ. נ. הסביר לנו שהדוד (בן 74) מת משום שכבודו נפגע; הוא לא הצליח להגיע אל אדמותיו, כי לא יכול לעבור ברגל את המרחק עד המחסום וממנו אל האדמה, וגם בגלל ההתנהגות חסרת הכבוד של "הילדים" כשהכוונה לחיילים במחסום. הדוד מת מהתקף לב.
נ. הסביר לנו כמה חשוב, במיוחד לאנשים המבוגרים, שכבודם יישמר.

התישבנו לשוחח בחצרו של נ. גם הפעם גולל בפנינו את ההסטוריה של מניעתו להגיע לעבוד בישראל, שהחלה כבר בשנת 1996. היום הוא כמעט בן 50, אין לו כל הרשעות, איש מבני משפחתו לא ישב בכלא, ובכל זאת כל נסיונותיו לבטל את המניעה לא צלחו.
אחרי ביקורנו אצלו בקיץ, יצר קשר עם סלביה לקבלת הנחיות. כשחזר וטילפן שוב ושוב נתקל בתא קולי מלא, כנראה בגלל העומס. עודדנו אותו לשלוח את החומר הנדרש לטיפול ישירות בפקס המיועד לכך, בתקווה שאפשר יהיה לסייע לו.
בינתיים הצטרפו אלינו עוד גברים מבני משפחתו של נ. שני צעירים סיפרו שפנו לבג"ץ כדי להסיר את המניעה באמצעות עו"ד שגבה כסף רב. במקרה אחד העתירה הצליחה. הצעיר קיבל רשיון עבודה ל-3 שנים (האישור מתעדכן בכל 3 חודשים). הצעיר השני לא הצליח. בית המשפט לא  קיבל את טענות עורך דינו, והמניעה נשארה בעינה. גם הוא הסביר לנו שאין במשפחה מי שישבו בכלא או שהורשעו בעבר.

11.30 בית אמין, במג'לס נפגשנו עם מוחמד, אחרי תיאום מראש, ועם נ. ראש הכפר. שניהם מוכרים לנו מביקורים קודמים. בפתח השיחה התלוננו שוב על בעיית השפכים הזורמים מהתנחלות שערי-תקווה אל תחומי הכפרים הפלסטינים בסביבה.
הבעיות אינן נפתרות. לפני כמה חודשים נעשה נסיון על ידי הרשויות בשערי-תקווה להפסיק את הזרימה, אך ההצלחה לא האריכה ימים. שוב הריח הנורא ושלולית הענק, המונעים מהפלסטינים מעבר 'אנושי' אל מחסום בית אמין, וגורמים להם תחושת השפלה. שוב ושוב אותו תהליך; אין סוף פניות למת"ק הפלסטיני הפונה אל המת"ק הישראלי הפונה אל הרשויות בשערי תקווה וחוזר חלילה.
בעבר סיפרו לנו אנשי בית אמין שיחסיהם עם המתנחלים בשערי-תקווה טובים. הפעם לא היו מוכנים לחזור על הדברים.
נ. נשמע מיואש מהאפשרות שהדברים יבואו על תיקונם. הוא אמר לנו: "היום שתי הבעיות הגדולות של הפלסטינים הן עוני והשפלה. אני נגד אלימות בכלל, אבל אתם לא יכולים לתאר לכם מה השפלה יכולה לגרום לבני אדם לעשות".

 ביקשנו להתעדכן במצב המחסומים החקלאיים ושעות הפתיחה שלהם.
3 שערים חקלאיים אמורים לשרת את תושבי הכפרים שהופרדו מאדמתם באזור הגדר הסמוכה לאורנית. באופן כללי, גם הפעם שמענו מהפלסטינים תלונות על כך שמדיניות פתיחת המחסומים החקלאיים פוגעת בזכויותיהם.
שעות הפתיחה אינן מספיקות ואינן נוחות. עצם המיקום של המחסומים מחייב את החקלאים ללכת ברגל מרחק רב עד שמגיעים לאדמות. השערים לא תמיד נפתחים במועד שנקבע, קורה שהחקלאים ממתינים בבוקר לשוא, ונאלצים לחזור לבתיהם.

ביקורנו בשערים החקלאיים ועדכון מועדי הפתיחה - ממערב למזרח:
מחסום ג'לעוד 1419 שמול הכפר ג'לעוד (נקרא גם אבו-סלמן) אמור להיפתח לפי דברי התושבים בשעות:  6.30-7.00;   12.00-13.00;  3.00-4.00  
בביקורנו הפעם היגענו בשעה 13.05 והשער היה סגור. אף פלסטיני או חייל לא נראו במקום ובסביבה הקרובה. (יתכן שהשער כלל לא נפתח. נבדוק זאת בביקור הבא).
מחסום בית אמין 1447. (אליו מגיעים דרך שלולית הביוב) אמור להיפתח לדברי החיילים בשעות:                  : 7.45-8.15;   12.45-13.00; 15.30   
בביקור זה, ב-12.55כמה פועלים עברו בשער. החיילים מסרו לנו באדיבות את זמני הפתיחה שלו.

מחסום אל חווארה.  (הזיתים, הסמוך לשערי-תקווה) - נפתח בחודש המסיק בלבד.