קלנדיה

צופות: 
אורית דקל ועפרה טנא (מדווחת)
22/01/2016
|
בוקר

9:15 הכיבוש התנהל ביעילות
בטרמינל  מעט אנשים והרבה ליכלוך. בחור פלסטיני מנקה את אזור הטרמינל שמעבר לקרוסלות הראשונות, היכן שגם הצבא נוכח, אבל האזור של המסלולים הקדמיים מטונף להחריד. עוברים בשני מסלולים; אחד המסלולים הפנימיים סגור - מקולקל 
מול השער ההומניטרי, פגשנו נכה יושב בכסא גלגלים ולידו מלווה. הוא שמברך אותנו בבואינו. הוא כבר היה בקשר עם החיילת שבבונקר ומחכה שיפתחו לו את השער. כעבור זמן לא רב מגיע שוטר? חייל?  חייל שכיר? ופותח.
החיילת בבונקר יוצאת מדי פעם. היא עיניינית, עירנית להתנהלות ומנסה לזרזר את המעבר כשאפשר. היא גם מוכנה לדבר איתנו, מסבירה שמעדיפה שבחוץ יצטבר קצת עומס ולא שיתקבצו אנשים בשרוולים הפנימיים. כל פעם שהיא משחררת דבוקה היא מכריזה ברמקול המרשרש: "מפתוח" והכלאוים בין הברזלים מזדרזים לעבור. והיא מפנה את תשומת לב הממתנים במסלולים באזור הלימינאלי שבין הקרוסלות כאשר המסלול החמישי נותר פנוי.
מגיעות שתי נשים בדרכן לעזה, נושאות עימן שתי מזוודות ענקיות. לא ניתן לפתוח עבורן את המסלול ההומניטרי, מסבירה החיילת, רק לנכים. הן דוחפות את המזוודות לפניהן בין הברזלים ואחר כך בקרוסלות כשהן נושאות בידהן עוד שקיות ותיקים. מזמינות אותנו לבקר אותן בעזה...וצוחקות
שלא כמו בימי שישי שלפני האינתיפדה הזו, ולפני ההרג הקל - כלומר "הניטרול" הזריז של הצעירים, רוב העוברים במחסום הם מבוגרים ומבוגרים מאד. אין צעירים וצעירות שמבקשים לצאת לעיר לראות  ולנשום קצת את האויר שמעבר לחומה. ובכלל האווירה בטרמינל חמורה. שקט מרחף מעל ערימות הלכלוך.