ענאתא-שועפאט, קלנדיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חנה ש. ורונית ד. (מדווחת)
13/01/2016
|
בוקר

בוקר עמוס ביותר במחסום קלנדיה, עם הפתעה: קצין שמתזמן את משך הזמן שלוקח לעבור; במחסום שועפאת שיפור משמעותי, לאחר שניתן לאוטובוסים לעבור עם הנוסעים.

 

מחסום קלנדיה

הגענו למחסום קלנדיה ב-5:15 לערך. קר וחשוך. קבוצות אנשים מתחממות סביב מדורות. תפילה קבוצתית רבת משתתפים קיבלה את פנינו ליד המעבר לכיוון קלנדיה. כרגיל האנשים מפנים לנו דרך ואנו עוברות. בפנים קיבלו את פנינו תורים ארוכים המגיעים אל מחוץ לסככה. 5 עמדות הבידוק כבר פעלו. אבל היום יש הפתעה: קצין צעיר עומד מחוץ לאקווריום ובידיו דפים. מסתבר שהוא מנסה לתזמן כמה זמן לוקח לעבור. הוא לקח מכמה אנשים את תעודות הזהות ורשם את המספרים ואת השעה. אח"כ יבדוק במחשב מתי הם עברו. הקושי שלו היה איך להגיע לסוף התור. הוא פנה אל האנשים הקרובים אליו, שעומדים ליד הכניסה למכלאות. אך התורים כבר גלשו לעומק החניה והקצין רצה לדעת כמה זמן עובר מרגע שאדם מגיע ועד שהוא עובר. הוא ביקש מאנשים ללכת ולהביא לו תעודות של מי שעומד בסוף התור. הבעיה היתה שאנשים חששו לשתף איתו פעולה. רק בהמשך הבוקר ראינו מישהו שנרתם לסייע לו, הלך והביא לו כמה אנשים מסוף התור. בינתיים לנשים המעטות שהגיעו איפשרו להשתלב בתור בכניסה למכלאות והתורים היו ארוכים, אך הסדר נשמר וקצב ההתקדמות היה סביר.

ב-5:30 הגיע שוטר והצטרף לחייל שבאקווריום. זמן קצר אח"כ הגיע שוטר נוסף. לקראת 6 החלו אנשים להמתין ליד השער ההומניטרי. דווקא אז הקצין נעלם. הגיעו שני מאבטחים ובירכו את הממתינים בבוקר טוב, אך לא פתחו את השער. ב-6:15 לערך הקצין חזר ועימו גם פ', הנגד מהמת"ק, שאותו לא ראינו מזמן. הקצין הסביר שהלך להביא מפתח. כעת פ' פותח את השער בעזרת המאבטחים והקצין חוזר לרישום מספרי ת.ז. לצורך בדיקת הזמנים. התור מתארך ומתקצר חליפות.

יצאנו לצפות בזריחה ולהתחמם עם כוס תה. הבחור שמפעיל את הקיוסק כבר יודע איך להכין לנו. שאלנו אותו היכן איימן, שלא ראינו מזמן. הוא מספר שהוא אח של איימן, ושמו מוחמד. בזמן האחרון אביהם חולה ואיימן סועד אותו.

ב-6:30, כשהתורים כבר היו בסככה בלבד, הצטרפנו לתור. לקח לנו כ-25 דקות לעבור. בחוץ כבר כבו המדורות וראינו רכב של העיריה מפנה זבל.

 

מחסום שועפאת

אחרי הפסקת תדלוק ושירותים בתחנת הדלק בגבעה הצרפתית, במהלכה ראינו שהחסימה בכניסה לעיסאויה אינה מאויישת אך הבטונאדות עדיין חוסמות חלק מהכביש, נסענו למחסום שועפאת. עברנו ברגל. בדרך פנימה ראינו שאוטובוסים, הן של תלמידים והן של תחבורה ציבורית, יוצאים עם הנוסעים. בפנים ניגשנו אל אזור ההסעות לתלמידים. המקום שוקק והומה. סדרנים מפנים את הילדים לאוטובוסים שמתמלאים ונוסעים, אם כי ראינו גם אוטובוס שמעלה ילדים בנתיב הנסיעה ובצורה מסוכנת ביותר. לאוטובוסים של התלמידים נתיב נפרד והם עוברים ללא בדיקה.

פגשנו את ג'מיל סנדוקה, היו"ר הנמרץ של ועד תושבי שכונת ראס חמיס. הוא מספר לנו שבעזרת התערבותם של פעילי זכויות אדם, בהם חברותינו חנה בר"ג ואחרות, מתאפשר שוב מעבר האוטובוסים על נוסעיהם. הדבר מקל מאוד על המצב. הוא מספר שכ-5,000 תלמידים נוסעים מדי יום בהסעות אל בתי הספר מעבר למחסום. אנו נפרדות ממנו לשלום והולכות אל מעבר הולכי הרגל.

שמחנו לגלות שהתור אינו ארוך, כנראה עקב העובדה שניתן לעבור באוטובוסים ולא צריך לרדת מהם ולעבור רגלית. גם קצב המעבר היה סביר ותוך כ-10 דקות היינו בחוץ. ביציאה מהמבנה עובד נקיון שוטף את המדרגות ומברך אותנו בבוקר טוב. נעמדנו להסתכל על מעבר כלי הרכב. רצינו לראות איך מתנהל המעבר באוטובוסים: האם נוסעי התחבורה הציבורית נבדקים אחד אחד, האם נציג כוחות הבטחון עולה לאוטובוס וכד'. הספקנו לראות את המיניבוס עוצרinfo-icon, הדלת נפתחת והנשים במושב הראשון מחזיקות את התעודות בידיהן. אך אז נזעקו המג"בניק והמאבטח ודרשו מאיתנו להתקדם. הבהרנו שאנו רוצות לצפות וזו זכותנו, אך הם בשלהם. מאחר שהתעסקותם בנו גרמה להם לנטוש את עמדתם ולעיכוב של העברת התנועה, החלטנו שלא להתווכח והתקדמנו. בסה"כ המצב נראה משופר בהרבה מבעבר.