מחסומי תאנים, זיתא, החממות, הזיתים

צופות: 
חיה ג. ציונה ש. נעמי ב.(מדווחת) ברכב נאדים.
13/01/2016
|
בוקר

לא רק בכוח הנשק ניתן לשלוט על עם זר. צה"ל, הצבא הכובש, פיתח שיטות מתוחכמות באמצעותן הוא שולט על האוכלוסייה הפלסטינית. אחת השיטות היא אישורי המעבר במחסומים. האישורים הם נשק. באמצעותו פוגע הצבא ביכולת הפרנסה של האדם הבודד ומדרדר כלכלית את האוכלוסייה כולה. השיטה יוצרת תלות של עבד באדונו: אדם יכול להגיש בקשה לאישור ומאותו רגע הוא נתון לגחמות של האדון: ירצה - ייתן. לא ירצה - ישלול. ואז אותו אדם יהפוך למנוע מופשט מכל זכויותיו, מבלי שידע למה ומדוע. הציפייה, משך הזמן הממושך העובר בין הגשת הבקשה וקבלת התשובה, מבלי לדעת אם בכלל תתקבל,  גם היא נשק. באמצעותו נכנסים חייו של האדם לקיפאון. מהלך חייו משתבש. תכניותיו לעתיד תלויות ועומדות. הוא חי במתח ובחרדה.  מצבו הכלכלי מידרדר. האדון הוא אשר יקבע את גורלו לשבט או לחסד. כאשר נכפיל את האדם האחד בכלל האוכלוסייה הנתונה תחת כיבוש, נמצא כי ניתן להרוס אותה גם בנשק התיחכום.

 

10:30 יציאה מטירה.

במחסום התאנים כ-10 חיילים. לא מבצעים בדיקת כלי רכב. במחסום ענב תור ארוך של מכוניות. חיילים עם נשק שלוף מעבירים אותן בקצב מהיר. 

ליד המחסום שני שלטים לא מתואמים. על האחד - "דרך מובילה לשטח A" ועל השני - "שטח A, אין כניסה לישראלים". אנחנו מצייתים לשלט הראשון. 

ונוסעים דרך ענוואתא לזייתא. 

 

11:30 זיתא. בבית המועצה אנחנו פוגשים במ' ראש המועצה, ובא' האדם שמטפל ספציפית בנושא המחסומים. בזייתא חיים כיום כ-4000 תושבים. 

מעל 15,000 תושבים עזבו את המקום בעקבות המלחמות:  חלקם ב-48', והחלק האחר ב-67'. רבים מהם  מתגוררים עד היום במחנות פליטים בירדן ובלבנון. אחרי הכיבוש ב-67' השלטונות הישראליים ערכו מרשם של תושבי הכפר. מי שלא הופיע ברשימה זו - לא קבל אזרחות ולא הורשה לחזור. במהלך השנים הגיעו תושבים לביקור, ונשארו. בשנת 2000, כאשר נערך שוב מרשם, הם זכו באישור אזרחות.  מאז, נסגרה הדלת סופית. רק בודדים מאד קבלו סטטוס תושב דרך איחוד משפחות. ראש המועצה מציין שבנפת טול כרם במיוחד אין מקרים של קבלת אזרחות בדרך זו.

ראש המועצה פורש מפה ומסביר לנו את בעיית המחסומים: במקור, הציבו לזייתא שני מחסומים חקלאיים: הצפוני, 510, והדרומי, 564. הצפוני היה פתוח במשך שנתיים לתקופת המסיק, אבל המעבר בו לא ניתן לכלי רכב, ולכן  בעלי שטחי זיתים מרוחקים נאלצו ללכת ברגל למרחק רב. לאחר שנתיים המחסום נסגר. אנשי הכפר פנו לצבא בבקשות חוזרות ונשנות לפתיחת המחסום מחדש וקיבלו הבטחות שלא קוימו. בצר להם פנו התושבים ליוניפיל, אפילו לצלב האדום, אך המחסום נשאר סגור. כיום עומד לרשות התושבים רק המחסום הדרומי, האמור להיפתח בימים שני, רביעי וששי, ללא ציון שעות. בביקורנו לפני שבועיים המחסום היה סגור.

זכו תושבי זייתא, ואין התנחלויות בסביבתם. אבל, את מקום המתנחלים ממלא בהצלחה הצבא. פרט למרחקים הגדולים שאנשי הכפר נאלצים לעבור כדי לעבד את אדמתם, הצבא אינו מאפשר להעביר כבשים למרעה מעבר לגדר, וגם בולם את יכולת התושבים להתפרנס בכבוד מגידולי אדמתם בכך שהוא שולט על כמות המים להשקייה: מעבר לגדר החוצצת בין הכפר לאדמותיו יש באר מיםinfo-icon המספקת מים לחקלאות. התושבים בקשו להתקין בה משאבה חשמלית, כדי להגדיל את תפוקת המים,  ולא נענו. לחילופין, בקשו להעביר צינור מבאר הנמצאת בתוך הכפר אל השדות. גם בקשתם זו נדחתה. טענות דומות נגד התנהלות הצבא אנחנו נשמע בהמשך גם מפי תושבי כפרים אחרים. 

 

המחסומים

 

12:20 מחסום זיתא (564) פתוח, להפתעתנו. חמישה חיילים שומרים עליו, האמר צבאי חונה במשטח, אבל אף תושב אינו עובר בו. מניסיונם למדו תושבי זייתא שאין לסמוך על הצבא שיפתח את המחסום בשעות היעודות, ולכן הם מרחיקים עד למחסומי הכפרים הסמוכים, עתיל ודיר אל רוסון.  

 

12:45 מחסום החממות (609) נפתח בדיוק בזמן. כעשרה חיילים בודקים את העוברים. שבעה טרקטורים וכ-30 אנשים יוצאים בזה אחר זה. בין היוצאים גם ג' מיודענו. הוא מעלה בעייה - אי חידוש אישורים - שעליה נשמע בהרחבה גם בהמשך. אל ג', מצטרף ר. בעל טרקטור. הוא מספר שגם שני בניו הגישו מזמן בקשות לחידוש האישורים , ולא זכו למענה. 

 

13:25 מחסום הזיתים (623) דיר אל רוסון. כ-10 מכוניות ממתינות לבעליהן שיחזרו מעבודתם. ב-13:30 בדיוק פותחים שמונת החיילים את המחסום. 10 טרקטורים, חלקם נושאים כרותות עצים להסקה,  וכ-50 אנשים עוברים ללא שהיות. ביציאה אנחנו פוגשים את מ. הוא מספר שחכה שלושה חודשים לחידוש האישור שלו לצאת דרך המחסום לעבד את אדמתו. האישור חודש לשנה בלבד. כלומר, כעבור שנה הוא יאלץ שוב לעבור אותו תהליך שבסופו יזכה, או לא יזכה, לחידוש האישור. למ. יש חממות. כדי להגן עליהן ממי גשם, יש לחפור סביבן תעלות. החיילים במחסום אינם מאפשרים לו להעביר דחפור הדרוש לצורך חפירת התעלות. ואם המים יציפו את החממות והן ייהרסו? זב"שו, בלשון צבאית.  

 

13:50 בית המועצה דיר אל רוסון. ליד שער הכניסה אנחנו פוגשים את ר' הוא מתנדב לסייע בידינו בקבלת מידע על בעיית האישורים ומתקשר לאדם בעל ידע בתחום. במעין שיחת ועידה אנחנו מקבלים את הפרטים הבאים: מתוך 450 אנשים שהגישו לאחרונה בקשות לאישורים, ל-80 עדיין מחכים, 60 קבלו תשובה שלילית, כלומר הם מעתה בסטטוס של "מנועים", עם כל המשתמע מכך. 

לחדר נכנס מ' סגן ראש המועצה. גבר אלגנטי. מרשים. הוא מוסיף מידע: מבין תושבי דיר אל רוסון עוברים כיום במחסום 623 (הזיתים) 350 אנשים ביום. במחסום 609 (החממות) עוברים 150 אנשים. זאת, כאשר לא פחות מ-2000 זקוקים לאישורים. בנות הרוצות לעזור בפרנסת משפחתן אינן מקבלות אישורים.  נשים נשואות אינן יכולות לבקש אישור בעצמן. הבעל הוא המתווך בינן ובין הצבא. לדבריו, אין כעת תאום בין המת"ק הפלסטיני והישראלי בנושא האישורים. מ. מכיר את הבעייה מקרוב: שני בניו שלחו בקשות מזה זמו רב, ועדיין לא נענו. הוא מוסיף מניסיונו: כבעל אישור, הוא ניסה לעבור במחסום, אבל בשל לבושו המוקפד המעבר נמנע ממנו. "גם מי שמוצאים בכיסו 50 שקלים לא יעבור", הוא מוסיף. הוא גם מתייחס לסיפורים על  "מכירה וקנייה של אדמה", תרגיל שבנוי על אמון הדדי ונועד לעקוף את בעיית האישורים. 

14:40 מחסום החממות - פתוח. על הרכס של ההתנחלות ענב נראה דחפור בפעולה. 

15:30 חזרה לטירה.