ג'יוס, כפריאת

צופות: 
טובה ב. הילארי מ. (אורחת) קרין ל. (דיווח וצילום)
29/12/2015
|
אחה"צ

במסגרת הפיילוט של המחסומים החקלאיים, ובעקבות הדוח המפורט של סנאית קבענו עם ראש מועצת הכפרים המאגדת שבעה כפרים (כפר ג'מאל, כפר סור, א-ראס, ג'בארה, כפר זיבאד, כפר עבוש, וכפר כור) – כפריאת, כדי לקבל סיכום של המצב.

הדרישה העיקרית של החקלאים, מאז ביטול מחסום פלאמיה הישן שהיה פתוח 12 שעות רצופות, עליה הם חוזרים בכל הפגישות (אתנו או עם נציגי המת"ק, הפלסטינים והישראלים) היא לפתוח את שני המחסומים, פלאמה צפון (914) ופלאמה דרום (935) בצורה כזו שיתאפשר מעבר רציף דרך אחד מהם לאורך כל שעות היום. האדמות שיש להם מעבר לגדר ההפרדה הן פוריות ביותר ורק כך יוכלו להפיק מהם את מלוא התועלת ולחזור לחקלאות המגוונת שהייתה להם. 

11:15 בכניסה לעזון עומד רכב צבאי ליד השער, החיילים עם כלי נשק שלופים. הזרוע הצהובה סגורה למחצה, כך שרק רכב אחד יכול לעבור. החיילים סימנו עשו לנו סימן לעבור.ידענו שהמצב בעיר מתוח. יומיים קודם עצרו חיילים ילדה בת 14 בדרכה חזרה לביתה מביה"ס, והרוחות סערו. נאמר לנו מן העירייה שגם ביום שני היו היתקלויות בין הצבא לתושבי העיר, כמה נפצעו וכמה נעצרו. המהומות מתפתחות בדרך ככל לקראת הערב, בחשיכה, ראינו גם כמה צמיגים בכביש.

11:45 ראש עיריית כפריאת קיבל פנינו בשמחה.

דבריו בעניין הקרקעות, הגדר והמחסומים החקלאיים: לכפרים באזור עליו הוא מופקד יש 15,000 ד' במרחב התפר. בסקירה צפון: השער של ג'בארה (שנפתח בגדר החדשה לאחר הסטת הגדר בעקבות בג"ץ) סגור. (ייתכן שהוא הפך להיות עונתי, צריך לברר).

מחסום סלעית (כפר סור) נפתח רק בבוקר ובערב.

מחסום פלאמיה צפון (914) הוא למעשה היחיד המשמש את כל חקלאי האזור. יש כ-300 חקלאים האמורים לעבור בשער זה, פתיחה של חצי שעה אינה מספיקה. יש גם תלונות קשות שאם מאחרים אפילו בדקה, החיילים כבר לא נותנים לעבור. הקרקע הזאת מאד פורייה וניתן היה לגדל בה מגוון גדול של פירות וירקות בנוסף לכרמי זיתים, פרדסים ושדות גידול זעתר. הבעיה היא שעל החקלאים להגיע לשוק עם סחורתם בשעות הבוקר ולשם כך הם זקוקים לשער הפתוח ברציפות. הם מוכנים גם לפתרון ששער זה ופלאמיה דרום (935) המשמש בעיקר את תושבי ג'יוס, ייפתחו לסירוגין ל-6 שעות.

קיימת גם בעיה קשה של מנועים וחקלאים אחרים שאינם מקבלים היתרים להגיע לאדמותיהם, ידוע לו על כ-30 עד 40 כאלה. הכפרים בכפריאת שייכים בחלקם לנפת קלקיליה בה הפלסטינים ניגשים בעצמם למת"ק הפלסטיני להגיש את הבקשות להיתרים. חלק אחר של הכפרים שייכים לנפת טול כרם, בכל כפר יש להכין רשימה ולהגיש אותה למתק הפלסטיני. לו עצמו יש אישור להגיע לאדמתו, אך יש חקלאים מבוגרים שאינם מקבלים אישור לעבד את אדמתם מ"סיבות ביטחוניות" אבל בהיותם בני 60 הם יכולים לעבור באופן חופשי לישראל (במחסום אירתח או אייל).

קורה גם שהחיילים נוקטים בענישה קולקטיבית, אינם פותחים את המחסום בגלל שילדים קטנים זרקו כמה אבנים.

נושאים מוניציפליים: בכמה מן הכפרים היותר מזרחיים (כמו עבוש) קיימת בעיה קשה של מיםinfo-icon. הם אינם מקבלים מים מ"מקורות" ונאלצים לקנות מים מבעלים פרטיים של מפעל מים (פלסטיני) באזור, המיועד בעיקר להשקיה.

גם החשמל שישראל מספקת אינו מספיק לאזור כולו כבר היום. יש תכניות להרחיב את אזור התעשייה בכפר סור, אך לא ניתן לעשות זאת בלי הגדלת מכסת החשמל. הודינו למארחנו והמשכנו לפגישה בג'יוס.

13:25 מארחנו א' קיבל פנינו בכניסה לישוב והוביל אותנו לביתו, משם המשכנו ברכב שלו למחסום ג'יוס דרום (1012), הנקרא גם "שער בג"ץ", כי עם העתקת הגדר באזור לפני כשש שנים, התחייב הצבא לפתוח אותו שלוש פעמים ביום, למרות מיעוט העוברים בו (לפחות בצהרים). בדרך למחסום אנו רואים את תוואי הגדר שהוסרה ואת הגידולים החדשים, בעיקר עצי זית ,לכיסוי הצלקות, במקומות בהם האדמה לא נחצבה עמוק מדי.

בדרך הוא מספר שגם אחרי הסטת הגדר מצפון לג'יוס והחזרת למעלה מ-4,000 ד' ממזרח לה, נותרו למעלה מ-5,000 ד' ממערב והגישה אל אדמה זו עבור החקלאים הפכה קשה ביותר. המחסום המשמש אותם, פלאמיה דרום (935) רחוק מאד מבתיהם, בעוד שאדמתם קרובה לבתים.

אזור המחסום נראה נטוש לחלוטין.  בשעה 14:03 מגיע רכב צבאי בכביש המערכת ועוצר. גם החיילים מחכים כנראה לפני שייצאו לפתוח את שני השערים הגדולים. אחרי כמה דקות אנו חוזרות לרכב ל א', וכשהוא מתחיל להתניע אותו  ולהסתובב אחורה, יוצאים שני חיילים מן הרכב, מתקרבים לגדר ומצלמים אותנו במרץ.

אחרי ביקור בבית המשפחה אנו עוזבות, עוברות שוב בעזון ב-15:30: הצטרפה לרכב הצבאי גם מכונית משטרה ופתח המעבר בין החיילים לזרוע הצהובה היה עוד יותר צר. אחרי שעברנו עברה אחרינו עוד מכונית, ואז התחילו להעביר לאט (כנראה אחרי בדיקה) מכוניות שהגיעו ממערב בכביש 55 ונכנסו לעיר, אחת עם לוחיות ישראליות, היתר פלסטיניות.

במחסום אליהו (שכחתי להוריד הדגל בזמן) עצרו אותנו ותיחקרו ארוכות, מאין באנו ומה עשינו, לקחו את תעודות הזהות. היות והייתה אתנו אורחת עם דרכון זר ביקשו שניכנס למיתקן הבדיקה, שם בקשו ממנה להיבדק "בפנים", טובה לוותה אותה, צילמו את דרכונה. היא השוותה את הרגשתה, לה זה קורה לראשונה, שלא כמו אלה המועדים להיבדק, בארה"ב, (אבל כמובן גם בארץ) בגלל המראה שלהם.