ברטעה-ריחן, טורה-שקד

צופות: 
צפרירה זמיר, נטע גולן (מדווחת)
05/01/2016
|
אחה"צ

14:45 מחסום טורה-שקד

מכונית אחת עוברת לגדה, הולכי רגל אחדים עוברים למרחב התפר. שתי נשים צעירות עוברות ומתיישבות בסככה, מחכות לבעלה של אחת מהן, שממתין לבדיקת מכוניתו.

אנחנו משוחחות איתן באנגלית. אחת מהן תושבת דהר אל מאלח. השנייה, זו שממתינה לבעלה, באה לבקר את משפחתו שם. היא מטול כרם ולאחר נישואיה לתושב דהר אל מאלח בחרו היא ובעלה לגור בטורה, שבצד הפלסטיני של גדר ההפרדהinfo-icon, ולהימנע מתלאות המחסום היומיומיות. (מגשימים את חלומה של ישראל, שמרחב התפר יתרוקן מפלסטינים). הנשים חייכניות אך מיואשות. אומרות שרק אלוהים יכול לפתור כאן את הבעיות.

 

15:05 מחסום ברטעה-ריחן       עוגה ישראלית, מאום אל פחם, לא מברטעה

פועלים כבר חוזרים מעבודתם בשעה זו. אנחנו פוגשות קבוצה של מכרותינו התופרות, מטופחות וידידותיות גם אחרי יום עבודה. בחור אחד נישא בידי שניים מחבריו ב''כיסא שבת''. דרך על מסמר, איננו יודעות באיזה נסיבות. לקראת השעה 16:00 זרם העוברים לגדה גדל. שתי עמדות בדיקת היתרים פועלות. למרבה המזל רבים עובדים בישראל ופטורים מהבדיקה, גם כך נוצר תור. מעטים עוברים למרחב התפר. אנשים ידידותיים, מחייכים אלינו ומברכים אותנו. אחד נושא בידו שקית גדולה מלאה עוגות. מתעקש לכבד אותנו. כשאנחנו מנסות לסרב מדגיש שאלו לא עוגות מברטעה, אלא מאום אל פחם. חושב, כנראה, שאנחנו חוששות לאכול מתוצרת הגדה. אום אל פחם סמל האיכות הישראלית. אנחנו מתרצות וחולקות עוגת שמרים.  

16:00 אנחנו עוזבות. על הכביש המוליך למחסום הרכב צועדת קבוצה גדולה של נערים, כנראה מתנחלים. אוטובוס של החברה לפיתוח השומרון ממתין להם.