דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סוסיא, צומת זיף

אחרי שולשה חודשים קשים, העזנו היום לנסוע ולבקר מקצת ממכרינו באזור.

התחלנו בסוסיא.

בכניסה לישוב, גלעד לזכר התינוק ממשפחת דאוובשה. עזאם ידידנו נסע בדרכים עקלקלות לבית חולים ביטא, עם אשתו דרך סמוע כי הכניסה לידם חסומה.

רוח קרה וצולפת שם. בניו של עזאם מזמינים אותנו להיכנס לאוהל הנעים והחם.

שלומם סביר, רק שאתמול הסתובבו בלילה המתנחלים. למה ? למה לא?

גם מזל"ט חג בשמיהם לראשונה בימים האחרונים. חושך באוהל עד שהשמש הפציעה. כאשר אין שמש, אין חשמל אצלם.

לשאלתנו למה אין גם תחנות רוח ליצירת חשמל במקום סחוף רוחות שכזה, הם עונים: "עשינו והרסו לנו." "למה?" כי זה בולט מדי. מבליט את העובדה שחוטי החשמל התלויים מעל ראשם מיועדים רק לסוסיא היהודית.

הילדים בבית מוקדם בגלל הבחינות וגם הפועלים מהמשפחה היום בבית.

נסענו לצומת זיף. במכולת, נביל אומר שהכול שקט. היום אין מחסום בכניסה ליטא.

המשכנו לנקודת המפגש עם כביש 60 ומשם חלפנו על צומת הכבשים, מחסומים משני הצדדים וחיילים בכניסה לחברון.

 בית חגי, למרגלותיו עוד כניסה לחברון חסומה בשער וחיילים המפקחים על הנכנסים.

צומת דורא אל פאוואר: מחסומים וחיילים בשני הצדדים.

לכניסה לדיר ראזה חסימות בכל הכניסות לכל הישובים הפלסטינים: עבדה ,כארמה.

ככלל חזר המראה של תלוליות עפר ואבנים בכניסה לכל מקום שגרים בו בני אדם, כמו שהיה לפני שנים לא רבות.

רק הכניסה לדהריה הייתה פתוחה וללא חיילים.