ג'בע (ליל), חיזמה, קלנדיה

כשרובים וגדרות וחומות ומצלמות ועמדות הצלפים לא די בהם ליצור תחושת ביטחון, מוסיפים עוד שכבת מיגון ועוד אמצעים. עגלות מתניידות עמוסות מוטות מתכת וביצי בטון שטרם קובעו הובאו למחסום. אולי הם ימלאו את החסר.

את משוואת הפחד ניסח בחור פלסטיני: כמה שהם (החיילים) יותר מפחדים, אנחנו עוד יותר מפחדים.

מועד הבאתו של איבראהים, הילד העצור בן החמש עשרה בפני שופט כבר נקבע וגם עסקת טיעון כבר בושלה ולפיה איבראהים ירצה ששה חודשי מאסר ויוטל עליו קנס בסך 3,000 שקל.

בני המשפחה מקווים שאולי כשהשופט יראה את הילד ירחם ויוריד אולי חודש, אולי חודשיים.

ילד חמוד, בדיוק קנה אופניים אמר אחיו בחיוך מר.

-

במחסום ג'בע שוטרים תרגלו חיילות וחיילים:

לעצור רכבים פלסטינים, לאסוף את תעודות הנוסעים, להוציא ולהעמיד בצד אחד מהנוסעים, לבדוק מספרי תעודות הזיהוי ואחרי שכל זה בוצע לשחרר את הקורבנות.

-          איך מחליטים את מי לעצור ולבדוק?

-          אני מחליטה לפי העין, אמרה חיילת אחת.

-

רק שלוש שעות מכל היום הם (החיילים)לא היו פה, סיפרו תושבי חיזמה.

החיילים חסמו את היציאה הראשית מהכפר כי: יש ידיעות מאד חזקות שמישהו מהכפר הזה עומד לעשות פיגוע דקירה בפסגת זאב או במקום אחר, אמר מפקד הכוח, הם עצרו רכבים שנסעו לעבר כביש 60 (לא את כולם, כנראה שלפי העין), בדקו את זיהוי הגברים וחיפשו סכינים.

הם לא ידעו מי הוא המישהו הזה שהם מחפשים, לא את כתובתו וגם לא איפה אמור להתבצע הפיגוע שההוא מתכנן לעשות.

הם רק ידעו שמי שאמור לדעת יודע וזה די להם כדי לעשות את מה שהם עושים.

יוצא דופן היה חייל שקט ומהוסס אחד שלא היה בטוח שמה שהוא עושה נכון לעשות ולא פחד לומר (לי) שהוא פוחד מהרובה. גם מהרובה של עצמו.