ג'בע (ליל), קלנדיה

כבר חודשיים איבראהים  בן ה 15 עצור במוסקובייה.

איבראהים הוא אחד מכ- 400 הקטינים הפלסטינים שנעצרו בחודשים האחרונים.

מספר הוא עובדה סטטיסטית ולא נכון לומר על ילד, כל ילד, שהוא אחד חלקי מספר.

לכל ילד יש בית ויש הורים ויש פנים ושם ויש חיוך. גם לאיבראהים,

לפחות אז כשצלמתי אותו, בינואר 2015, היה לאיבראהים חיוך.

לא טוב ליהודי שיש לו שם פרטי יהודי ושם משפחה ערבי להגיע לעמדת הבידוק שבמחסום קלנדיה, גם את זה למד ניר נדר שמיד כשהציג את התעודה עלה רף החשדות של החיילות שמאחורי החלונות ממוגני הירי, הקרוסלות ננעלו, היינו מעוכבים בתווך, המסלול נסגר למעבר פלסטינים, שוטר שהוזעק נכנס למקום בו שהינו כשהוא מלווה במאבטח חמוש ברובה, השוטר לקח מניר את התעודה, מישש, הפך, הרים, בדק מול האור, הלך, חזר ובלי לומר מילה הניף את הזרוע לכוון היציאה שזה סימן ידוע שמשמעו: לכו.

-

במחסום ג'בע קבוצת חיילים שגמרו לצייר קו לבן רחב על הכביש ולצדו המילה "עצור" בערבית ישבו על הבטונדות שבצד הכביש כשמולם פגר מסריח של חתול שנדרס כבר לפני שלושה.

מה אנחנו יכולים לעשות?

לפנות את הפגר.

אנחנו? מה פתאום, הערבי יסלק את זה.

?

הערבי שלוקח את הזבל.

מי כתב את המילה בערבית?

אני, הדרוזי,  טפח אחד מהם לעצמו על החזה.

אז ככה זה פה? הדרוזי כותב והערבי מסלק את הפגר?

בדיוק.