ענאתא-שועפאט

12.50    לפני מחסום המכוניות לא היה תור. לפני הכניסה למחסום הולכי הרגל  השתרך תור ארוך: 40  גברים ונשים, ביניהן אחדות שנשאו תינוקות בזרועותיהן. לא הייתה להן אפשרות להמתין בישיבה. הצטרפנו לעומדים בתור והוכנסנו  פנימה אחרי  20 דקות.
לפני כן, כשעברנו ליד אוטובוס שהמתין לנוסעים, פנה אלינו בחור צעיר, הצביע על האוטובוס ואמר: “תראו מה שעושים לנוסעים באוטובוס. מכריחים אותם לצאת מהאוטובוס , להיכנס למחסום, לעבור תהליך בדיקה, לצאת מהצד השני של המחסום ולעלות לאוטובוס שנאלץ לעבור ולחכות להם שם”.  הוא המשיך ומחה על האילוץ לעמוד בתורים ארוכים, על ששקיות מזון של הילדים נבדקות “בהקרנה מסוכנת”, על יחסם הגס של החיילים: “לכלבים מתייחסים יותר יפה”,  וסיים  במשפט : “כך לא יהיה שלום”.  בשבוע שעבר אמר לנו נער שפגשנו שם, שהבעיה  תיפתר "בחרב".

כשנכנסנו פנימה , עברנו תהליך בדיקה בהשגחתו של חייל אחד שישב מאחורי חלון. שאלנו למה לא פתחו חלון נוסף והוא ענה שאין אנשים. בחדר, מאחוריו, דווקא נראו “אנשים” ששוטטו ושוחחו שם ביניהם.

יצאנו החוצה. דרך היציאה, כמו הכניסה, הייתה מלאה טינופת. בראשה עמדה  מיכלית אשפה, “צפרדע” שעלתה על גדותיה.

בדרך חזרה עברנו ליד מחסום כניסה לעיסאוויה. התנועה התנהלה בלי הפרעה.