ג'יוס, עזון, פלאמיה

הסתת גדר ההפרדה  מערבה באזור ג'יוס הקלה על חיי החקלאים ברי המזל שאדמותיהם נמצאות ממזרח לגדר, ועכשיו אינם זקוקים לשום היתר כדי להגיע אל אדמתם. לעומת זאת היא הקשתה על חייהם של אילו שאדמותיהם נותרו ממערב לה. בעבר שער פלאמיה היה פתוח במהלך כל היום, וחקלאים יכלו להיכנס ולצאת כרצונם. עכשיו, משהוסטה הגדר והשער בוטל, אילו שאדמותיהם ממערב לגדר, תלויים לא רק בהיתר, אלא גם בשעות הפתיחה המצומצמות של השערים.

12:30 עזון -

אין נוכחות צבאית בכניסה.

בדרך מג'יוס לפלאמיה יש הכנות לסלילת כביש חדש.

שער 914 פלאמיה (צפוני)

הגענו לשער 5 דקות לפני הפתיחה. לדברי החקלאים השערים נפתחים בזמן. אך הם מתלוננים על שני קשיים.

1. הדרכים בתוך השטחים החקלאיים משובשות והטרקטורים מתקלקלים. מבקשים לשפר את הדרכים  אך לא מאפשרים.

2. שתי תלונות לגבי זמן הפתיחה של השער: ראשית הלחץ בבוקר גדול, ולא מספיקים לעבור, ושנית - מי שצריך להיכנס רק כדי לפתוח שיבר, לא מספיק לשוב, וחייב להמתין שעות עד לפתיחה הבאה של השער. לכן הם מבקשים לפתוח את השער לשעה במקום ל-40 דקות.

12:35 החיילים מגיעים בזמן ופותחים את השער (שעת פתיחה מתוכננת 12.45). ביציאה חייל ושוטר צבאי בודקים  הימצאות תעודה, ובחוץ החקלאי עומד במרחק ושוטרים צבאיים בודקים את הפרטים .

אסטרטגיה להתגברות על קוצר הזמן - עונת הזעתר בעיצומה ונכנסות בעיקר משאיות עם זעתר. לפני היציאה  ממתינים צעירים שאין להם היתר, כדי לפרוק את הזעתר ולהעמיסו מגב אל גב אל משאית שמגיעה אל השער בפנים.  כך  המשאית יכולה להספיק לפרוק את הזעתר ולשוב לשדה בטרם ייסגר השער.

1:20  שער 935  ג'יוס פלאמיה  (דרומי)

השער נפתח בזמן. מעט כלי רכב ממרחב התפר אל השטח הפלסטיני. בדווי הגר במרחב התפר ליד צופין (בעל היתר לגור בביתו), נכנס לשטח מרחב התפר לחזור לביתו, מגיע מהאדמה השייכת למשפחתו, מול פלאמיה.

מעט תנועה, והחיילים מסתלבטים בשמש החורפית הנעימה.

1:40 עזבנו לעזון.

עזון

הכניסה פתוחה, ואין נוכחות צבאית. נכנסנו לז., והבאנו לו ציוד לחנות. הזמין אותנו לביתו הדל לשתות תה טעים עם מרווה. שמענו כי יש לו תור  לרופא מומחה בירושלים, (בסיועה של חברתנו היקרה צביה), ויש סיכוי שיוכל לסייע לו. איחלנו לו הצלחה ויצאנו.

ביציאה מעזון רכב צבאי ומשטרה צבאית בודקים רכבים יוצאים בודקים תעודות וגם אותנו שאלו ובררו מה אנחנו עושות כאן.

לסיכום, נראה כאילו הפלסטינים כבר נואשו מן הציפיות לחופש תנועה ופרנסה, והם מסתפקים בדרישות צנועות, שיקלו במעט על הקיום הבסיסי. האם לפחות אילו יוכלו להתממש?