א-לובן אל-גרביה, שער חקלאי סגור בעאבוד, כפר א-דיכ.

צופות: 
מרסי גייר, מיכל רש (צילמה), גליה וורגן ודבורקה אורג(מדווחות). עם נדים.
15/12/2015
|
בוקר

 בלובן אל-גרביה פלסטיני ביצע אירוע דריסה לאחר שיום קודם, כשיצא לקנות ירקות, תפסו אותו חיילים והיכו אותו מכות קשות, בטענה ש'אסור לו להסתובב על הכביש'.

בעאבוד, לפני כ-10 ימים, בעקבות רצח הפלסטיני הצעיר שהגיע לפגוש  את ארוסתו בכפר, לאחר שהוחשד בניסיון דקירה ונורה למוות ע"י חיילים, הצבא סגרinfo-icon את כביש הגישה לכפר על ידי פיזור חול לאורכו. מכוניות אינן יכולות לעבור.
השער החקלאי המשותף ללובן ולעאבוד, נסגר לפני כ-5 שנים, ומאז אין לחקלאים כל אפשרות לעבד את חלקות הזיתים שמעבר לגדר.
בכפר א'דיכ התושבים צופים על אדמותיהם ההולכות ונכבשות במהירות ומכל עבר על ידי ההרחבות בהתנחלויות מסביבם.

9:30 - א-לובן אל-גרביה. הגענו לכפר שבו לפני כשבועיים היה אירוע דריסה, 4 חיילים נפצעו והנהג הפלסטיני נורה למוות.
בכניסה לכפר חסימה מאבנים גדולות שהונחו שם הבוקר ומונעות כניסת רכבים. זה, לאחר שהלילה נכנס הצבא לכפר ברימוני הלם ועשן, כפי שקורה כמעט כל לילה וגם ביום.
על האבנים החוסמות היו מודבקים פוסטרים מתנחליים הדורשים ריבונות על המקום.
סמוך למקום פגשנו קבוצת בעלי עסקים בכפר. הם גוללו בפנינו את השתלשלות האירועים ואת הלך הרוחות באזור בתקופה האחרונה;

- היחסים בין אנשי בית אריה תקינים בהחלט, ויש ביניהם קשרי מסחר המועילים לכולם.
- הרחבה מתמשכת של בית אריה מתקרבת בצעדים גדולים אל גבולות הכפר.
- לפני כחודשים בוטלו רוב אישורי העבודה בישראל ובבית אריה. היום יש אישורים. רק בידי כ-10 פלסטינים.     
- בתקופה האחרונה נכנס הצבא לכפר בלילות. זורק רימוני הלם ועשן. לפני שבועיים חיילים נכנסו אל ביתו של בן שיחנו, פ. צילמו הכל, כל חלון וכל דלת. לשאלתו מדוע הם עושים זאת, ענו שזה לצרכי ביטחון.  לעיתים החיילים משאירים את רכבם רחוק מהכפר ומגיעים ברגל. קרה גם שלקחו ללא רשות את המכונית של הירקן והגיעו אתה כדי לבצע את הסריקות שלהם.

- הפלסטיני שביצע את אירוע הדריסה,  עבודתו הופסקה לאחרונה. אב ל- 6 ילדים, היה מיואש. ביום שלפני הדריסה, יצא לקנות ירקות. חיילים תפסו אותו היכו מכות קשות, בטענה ש'אסור לו להסתובב על הכביש'. בני שיחנו מסבירים שהרקע למעשה הדריסה היה ייאוש עמוק.

- בלילה שעבר הגיעו מתנחלי עלי זהב אל בתי הכפר הקיצוניים, וערכו שם אירוע קולני, עם די-ג'יי. הם הקימו רעש מחריש אוזניים. החיילים שנקראו למקום, הצטרפו אל המתנחלים בריקוד. אחרי שהצבא עזב, אלה החלו לזרוק אבנים על הבית הראשון בכפר.

- הגברים חוששים שסגירת הכביש המוביל אל החנויות שלהם, תזיק מאוד לעסקים.
- פ. סיפר שהצבא מאיים להרוס את מבנה העסק שלו, בטענה שזה שטח סי ואין לו רישיון. הוא פונה שוב ושוב לעזרת עו"ד שדורש ממנו כסף רב. הפנינו אותו ל"יש דין".

- זקן הדוברים בא אלינו בכעס רב (לא נגדנו) וכמעט צעק: אתם מדברים על מדינה דמוקרטית?  זאת לא מדינה דמוקרטית! זאת מדינה שלא רוצה שלום! גם את רבין רצחו יהודים כי הוא רצה שלום.

 הגדר והשער החקלאי של לובן ועאבוד - שאלנו על אפשרויות הגישה של התושבים לחלקות. התברר  שעם הקמת הגדר, אפשרו להם להגיע לאדמותיהם רק דרך שער אחד שנמצא בכפר עאבוד. האדמות של שני הכפרים סמוכות, אבל הדרך של אנשי לובן להגיע אליהן הייתה ארוכה הרבה יותר. גם השער הזה נסגר לפני כ-5 שנים, ומאז אין לחקלאי לובן אפשרות לעבד את חלקות הזיתים שמעבר לגדר.
לתושבים יש מטעי זיתים גם ליד פדואל. הדרך הישירה אליהן מהכפר אורכת 15 דקות ברגל. במצב היום הם נאלצים לעשות עיקוף של כשעתיים.

עאבוד:  רצינו להיכנס לכפר כדי לראות ולצלם את השער החקלאי הסגור, ופרצות ששיערנו שהיו בגדר. התברר שגם הדרך אל הכפר נחסמה בימים האחרונים, וזה מה ששמענו מאנשי לובן: בעקבות האירוע שבו צעיר שהגיע לעאבוד לפגוש את ארוסתו, נחשד בנסיון דקירה ונורה למוות ע"י חיילים, הצבא סגר את הכביש לכפר על ידי פיזור חול לאורכו. שום מכונית אינה יכולה לנסוע עליו. הגברים סיפרו שאישה שעמדה ללדת, נישאה על כיסא אל מכונית שהייתה אמורה לקחת אותה לבית החולים, אבל בגלל המתנה ממושכת ליד המחסום, ילדה במכונית.

11:30 כפר א'דיכ. בכניסה לכפר שוב הוצב מחסום הברזל הצהוב שהוסר לפני שנים אחדות. המארחים שלנו סיפרו שהצבא סוגר אותו מפעם לפעם. סיפרו שמידי יום מגיעים חיילים ומסתובבים בכפר.
לפני כשנה הזעיקו אותנו הפלסטינים לעזרה כאשר מתנחלים התנפלו על כמה מבתי הכפר. מאז, הדבר לא חזר על עצמו, אבל מידי פעם מתנחלים נכנסים לכפר בלילה ומשליכים אבנים על הבית הראשון הקרוב לכניסה.
כמידי ביקור שלנו כאן, שוב הראו לנו את הבניה המתקדמת בתנופה בהרחבות עלי זהב ופדואל, הכל על אדמות א'דיכ שלרוע מזלם הן על שטח סי. הפעם בלטה גם סוללת העפר הנמשכת גם על הרכס שמעלי זהב צפונה.
מארחינו הסבירו, שבכפרם כמו בכפר הסמוך, ברוקין, כבר כמעט אין אדמה לבניה למשפחות הצעירות.

בנושא המים - גם כעת מכסות המים לתושבים אינן מספיקות, למרות שמשתמשים במי הבורות שעל הגגות. אוכלוסיית הכפר גדלה, ושוב יש סכנה שבקיץ יהיה מחסור קשה.
השפכים - לאורך הכביש של ברוקין, השפכים מא.ת. אריאל מפכים באין מפריע.

 

גליה דיברה עם פלסטיני צעיר ומוסיפה:

מ' ניגש אלינו מיוזמתו.
יש לו עסק קטן בכניסה לכפר – אותה כניסה שחסומה עתה בשתי קוביות בטון (ועליהן כרזות "זה הזמן לריבונות!"... ממתי הפכו אביזרי הצבא לשטחי פרסום – של מגזרים מסוימים בלבד כמובן, – וברשותו של מי?)

לדבריו, החיים בלובן א-ר'רבייה היו עד לא מזמן סבירים למדי, בהתחשב בנסיבות. בגזרה שרר שקט יחסי, וגם היחסים עם השכנים בבית אריה היו טובים. למ' עצמו היו לדבריו, לקוחות מכל רחבי הארץ, מקריית מלאכי ועד יהוד. המתיחות לא פגעה עד כה בעסקיו.

אלא שהגל העכור האחרון סחף עמו גם את המעט הזה. רבים מתושבי הכפר איבדו את עבודתם, ומעטים ממשיכים לעבוד מחוץ ליישוב. גם בעלי העסקים טוענים שהחסימה מכוונת לפגיעה כלכלית בהם בדרך של מניעת גישה לעסקיהם, ולראיה: הכניסה הנוספת לכפר, שבה אין כמעט בתי עסק, פתוחה. פשיטות ליליות המלוות ברימוני עשן וגז ובכניסה לבתים, הצקות של מתנחלים (שמיקמו במבואות הכפר את "מסיבת החנוכה" שלהם והקימו רעש עד שעת לילה מאוחרת) והחסימות הפתאומיות של הצבא הפכו גם את המקום הזה – אי של שקט יחסי ודו-קיום בדוחק – לתמונת מראה מכוערת של הכיבוש.

התושבים מתוחים כעת, המומים עדיין מהשינויים, מסתובבים בתחושה שהם נענשים קולקטיבית, שנעשה להם עוול קשה ושאין בפני מי למחות. האמון עם השכנים מבית אריה הופר ואלה מדירים רגליהם מסביבת הכפר. משפחות רבות נותרו ללא פרנסה ואיש אינו יודע מה יילד יום.

הנה כך אנחנו מקימים לנו אויבים נוספים ומשמידים גם את האיים הבודדים של דו-קיום ושכנות טובה שנותרו בגדה.