א-טור

עיקר העניין עבורנו בשכונה הם בתי הספר הרבים שלאורך הרחוב הראשי שלה, המוביל מהר הצופים, דרך אוגוסטה ויקטוריה ועד להר הזייתים.  בשעת הצהריים חונות  ניידות מג"ב בפינת הרחוב המוביל לואדי ג'וז, לקראת בתי הספר. בהמשך עומדים כמה חיילים מצויידים ומכוסי שחפ'ץ מול בית ספר גדול לבנים ובסמוך לבתי ספר לבנות . לאורכו של הרחוב ניצבות ניידות, או חיילים. עד לירידה להר הזיתים.

החסימה ברחוב סולימאן אל פארסי, חסימה שניצבה שם בעקשנות גם לפני שנה, מאפשרת  מעבר רק  להולכי רגל, צמודה כמעט לשערו של בית הספר הגדול לבנים  ונראית  כחלק מן הנוף הרגיל.  אנחנו  למדנו כבר בעבר שזו חסימת עונשין בין בתי הספר העמוסים.

צילמנו ילדים ונוער חולפים בין קוביות הבטון ופתאום מולנו נחשול ילדים עליזים ומורתם צועקת לעברנו באנגלית. הבטחנו לה שאיננו מצלמות את פני הילדים והיא ביקשה מיד , "צלמו, צלמו את כולם".

מעבר לבטונדות שוכנים שני מוסדות חינוך, גנים ובתי ספר גדולים של ילדים מגיל 3 ועד גיל 12. וכך, במקום שההסעות יגיעו לפתח בית הספר והגן והילדים יעלו לאוטובוסים בבטחה, צריך להובילם בכביש העמוס ולהעלותם , בין תנועת המכוניות הערה, לאוטובוס הממתין בכיכר. "שיידע העולם מה קורה לנו כאן."  לא יכולנו להבטיח את תשומת ליבו של העולם, רק שנדאג לפרסם כמיטב יכולתנו.

קבוצת נערות מתקרבת לנהל איתנו שיחה ערה. עמית משוחחת איתן בערבית ואני מצלמת, אך הבטחתי לא לפרסם.