חשמונאים (ניעלין), מכבים (בית סירה)

הבוקר יצאנו למחסומים באזור מודיעין, בהדרכתה של רחל, שיצאה למחסומים אלה בעבר.

מחסום נעלין

ב-5:35 לערך הגענו למחסום נעלין, המכונה "מעבר חשמונאים". המחסום אינו ממוקם על הקו הירוק, אלא מעט מעבר לו, לתוך השטח הפלסטיני. בדרך זו נשארים ב"צד הישראלי" של הגדר הישוב חשמונאים והעיר החרדית מודיעין עילית, שהם התנחלויות לכל דבר.

המחסום מופרט ומופעל ע"י חברה אזרחית באחריות משרד הביטחון. חנינו את הרכב בצד הישראלי לאורך הכביש וניגשנו כדי לעבור רגלית דרך מחסום הרכב לצד הפלסטיני ולצפות בתור הולכי הרגל. מיד ניגש אלינו אחד מאנשי הביטחון וביקש שנחכה. הוא קרא לע', אחראי המשמרת, שמכיר את רחל מפעמים קודמות. ע' קרא גם לא', סגן מנהל המעבר. שניהם שוחחו עמנו באדיבות ולבביות והסבירו על הנעשה במקום. יחד עימם חצינו רגלית את מעבר הרכב, ואח"כ הם הניחו לנו להישאר ליד הכביש בצד הפלסטיני. הם ביקשו מאוד שלא נרד אל הפלסטינים, מחשש לנו. (למרות שהבהרנו שאיננו חוששות).

במחסום כלי הרכב עוברים רכבים עם מספרים ישראלים ובהם נהגים ונוסעים בעלי תעודות כחולות. פרט לכך רק רופאים פלסטינים מורשים לעבור ברכבם, הנושאים לוחיות פלסטיניות. רכבי ההסעות ורכבים אחרים (מן הסתם של ערבים ישראלים) נבדקים. הם מופנים אל צד המחסום שם יש 3 מסלולי בדיקה בהם נבדקים הרכבים במכשיר הבדיקה עם הקשית (אמור לאתר חומרי נפץ). רכבים של יהודים עוברים ללא בדיקה, יש 2-3 מסלולים.

אחרי שעוברים רגלית את המחסום של כלי הרכב רואים את תור הממתינים לפני מחסום הולכי הרגל. לא ניתן לראות את הנעשה בתוך המחסום. ע' ו-א' סיפרו לנו שיש 2 "שרוולים" (=מעברים בין גדרות מתכת, אנו מכנות אותם "מכלאות") ולאחריהם יש 8 עמדות בידוק. הם סיפרו שהמחסום נפתח בשעה 4 מדי יום. בשעת הפתיחה בד"כ מעטים העוברים. עכשיו, לקראת 6, זו שעת הלחץ וכל 8 העמדות מאוישות, בד"כ עד 7, אז נגמר הלחץ. כן סיפרו שמתוכננת הקמת עוד 2 שרוולים, מה שיקל על הלחץ. א' אמר שהם מקפידים גם על היחס ואופן הדיבור אל העוברים. הם סיפרו שיש חאג' פלסטיני שמגיע בחלק מהימים לעשות סדר בתור לפני המחסום. כשהוא נמצא הסדר נשמר. כשאינו במקום קורה לפעמים שיש תגרות בין הפלסטינים. הם לא מתערבים בכך בד"כ. לדבריהם מדי יום עוברים במחסום כ-5,000 איש. אין מעבר מיוחד לנשים, לדבריהם נשים לא עוברות מכאן (באמת לא ראינו אף אישה). התרשמנו בהחלט שהגישה שלהם היא של מתן שירות. הם עצמם אמרו שהמצב אצלם שונה ממחסומים המופעלים ע"י צבא ומשטרה. לדבריהם גם התקציב שניתן להם הוא בערך פי 10 מהתקציב שיש למחסום כמו קלנדיה.

וזה מה שראינו ממקום עמדנו בצד הכביש:

לאורך הכביש יש גדר בטיחות נמוכה, ובשטח שמוגדר כחלק משטח המחסום יש גם גדר מתכת גבוהה. למטה יש מגרש חניה מאולתר, אליו מגיעות מכוניות דרך נעלין. בקו שאליו מגיעה גדר המתכת הגבוהה לאורך הכביש יש למטה זרוע מתכת צהובה שסוגרת את דרך העפר ומונעת מעבר עם כלי רכב. מעבר לזרוע (לכיוון נעלין) מוקם דוכן למכירת מזון. בנוסף לבאים ברכב או ברגל מכיוון נעלין, יש רבים שמגיעים מהכפרים הסמוכים מעבר לכביש (דיר קאדיס, בילעין ועוד) וכן כאלה שיורדים ממכוניות שמסיעות אותם לנקודה זו. הם מדלגים מעבר לגדר הבטיחות ויורדים למטה בשביל עפר כדי להיכנס לתור. מעבר לגדר הבטיחות ממתינים להם מספר דוכנים למכירת מזון ודברי סדקית, בהם דוכן שבו מטגנים כבר במרץ כדורי פלאפל.

בחלק מהזמן התור החל מיד אחרי זרוע המתכת הצהובה והיה מסודר והתקדם במהירות. ברגעים אחרים התור היה קצר יותר. לעתים נוצרה התקהלות בסמוך לכניסה אל תוך המחסום, אך גם אז הלחץ התפזר די מהר וזה לא נראה כלל כמו ערימת האדם שניתן לראות בקלנדיה.

שביל העפר היורד למטה היה בוצי וחלקלק. לא נראה שיש טעם להסתכן (בהחלקה) ולרדת. שוחחנו עם העוברים ובעלי הדוכנים ליד הכביש ועברנו חזרה לצד הישראלי דרך מחסום כלי הרכב. (ראינו שאפשר גם לעבור עם הרכב ולחנות בצד הפלסטיני).

בצד הישראלי הלכנו דרך מגרש חניה עמוס לעייפה (בעיקר בטרנזיטים של הסעות) אל הנקודה שממנה יוצאים העוברים במחסום. שוחחנו עם אנשים, שחלקם התלוננו שיש היום לחץ גדול. על השאלה כמה זמן לקח לעבור, קיבלנו תשובות שנעו בין חצי שעה לשעה וחצי. כאן יש דוכן קפה בנוי (צמוד למתקנים השונים של המחסום) ומשוכלל, שמפעילים אותו בני זוג מבת חפר. הם סיפרו שמגיעים כל בוקר ב-4 כדי לפתוח. יש להם קפה שחור כמובן, אבל גם מכונת אספרסו, בורקס ועוד.

מול הקיוסק יש משטח מרוצף באבנים משתלבות ומעליו סככות. ליד יש ברזיות מטפטפות וביתן שירותים ששתי דלתותיו סגורות...

חזרנו לרכב ונסענו למחסום בית סירא.

מחסום בית סירא

הגענו ב-6:25 לערך. חנינו לאורך הכביש, בכיוון מודיעין. יש כאן מחסום כלי רכב גדול, שמופעל בידי חיילים. זה נקרא "מעבר מכבים" וממוקם על כביש 443. יש מסלול למשאיות ועוד 3 מסלולים לכלי רכב אחרים. זהו ציר מרכזי לנוסעים מירושלים למודיעין ולת"א. בשעה זו כל המסלולים מאוישים. רוב המכוניות אינן נבדקות.

מחסום הולכי הרגל מופעל ע"י חברה אזרחית, באחריות משהב"ט. אף אחד מאנשיהם לא נראה מחוץ למתקן. הפלסטינים שמגיעים מבית סירא, בית לקיא, חירבת אל מצבאח ועוד שנמצאים מעבר לכביש, חוצים את הכביש על גשר להולכי רגל שנפתח לא מזמן (לפני כן סיכנו את חייהם בחציית הכביש). בירידה מהגשר יש מסלול בין גדרות אל עבר המחסום. יש גם גישה להולכי רגל מכיוון צד זה של הכביש, לשם מגיעים מבית ע'ור אל תחתא ואל פוקא (תחתית ועילית) וישובים פלסטינים סמוכים. ליד היציאה יש מגרש חניה קטן, מוקף גדרות. גם כאן רכבי הסעה רבים, מתמרנים בנסיעה לאחור ובנס לא דורסים אף אחד. מעבר לגדר חונות מכוניות של פלסטינים שמגיעים למחסום. בשטח המגודר יש גם סככה להמתנה ובה כסאות וספות ישנות. יש כאן קיוסק שמופעל ע"י בחורה ישראלית.

כשחצינו ברגל את מחסום כלי הרכב מיד ניגשו אלינו חיילים לשאול מי אנחנו. הם לא ידעו כיצד מתנהל מעבר הולכי הרגל. לשאלתנו הסבירו שהחזרה נעשית ליד הקצה השני של הגשר, בצד הנתיב לכיוון ירושלים. שם יש קרוסלה למעבר חזרה לגדה.

הפלסטינים סיפרו לנו שיש 4 עמדות בידוק בפנים. היום כל העמדות היו פתוחות והמעבר היה מהיר, כרבע שעה. אך יש ימים שבהם רק חלק מהעמדות פתוחות ואז לוקח הרבה זמן. עיקר הלחץ בימי ראשון. גם כאן לא ראינו נשים.

נציין שבאזור שמחוץ למחסום מסתובבים חיילים בין הפלסטינים. כולם חמושים אמנם, אך אינם לובשים אפוד מגן, כפי שלובשים החיילים שבמשמרת במחסום כלי הרכב. אנו מניחות שהדבר מעיד על כך שאינם מרגישים מאוימים ע"י הפלסטינים, וטוב שכך.