בקעת הירדן. החרמת רכוש ושיגרת גירוש

10.30 – מחסום זעתרה / /צומת תפוח
בהגיענו הייתה תנועה רק מכיוון דרום אל חווארה ושכם, ובכיוון ההפוך לא הגיעה אף מכונית.  במגרש החנייה עמדו הרבה שוטרי מג"ב, אבל לא הישוטרים על הכביש ומכוניות לא נבדקו. הנו שיש חסימה איפשהו והתחלנו לנסוע לכיוון חווארה. כעבור כמה דקות הגיעה מולנו שיירה צפופה וארוכה של מכוניות. מאוחר יותר ביפר לנו חבר מבורין שבימים האחרונים מרבים לחסום את כביש 60 באזור חווארה , אם בשל יידוי אבנים, ולרוב סתם וללא סיבה נראית לעין. המחסום בצומת תפוח  כבר מיותר כי הדרך ממילא זרועה מחסומי פתע וניתן לעצור ולבדוק כלי רכב ולהפריע למהלך החיים בכל מקום בין שכם לראמאללה. ליד הפנייה לביתא יש מחסום ובו 5 חיילים עומדים בנשק מכוון לרכבים , וכבר יש גם בטונדות ומגדל תצפית – לא משהו זמני אלא תשתית קבועה.

מחסום מעלה אפרים לא מאויש בשעת הבוקר וגם לא אחר הצהריים בדרכנו חזרה (16.30).

אימונים צבאיים /גירוש
ביום שני שעבר (9.11) נצטוו תושבי חומסה המתגוררים ליד בקעות לפנות את בתיהם למשך שעות רבות, כמעט כל הלילה. הם קיבלו צו נוסף לפנות את בתיהם שוב ביום חמישי 5.11 מ -6 בבוקר עד חצות , ובימים ב' , ד' ו-ה' השבוע באותן שעות. לאן ילכו האנשים בימי חורף אלה (יום ה' עומד להיות סוער וגשום) , על ילדיהם, זקניהם וצאנם ? ראינו מהכביש הרבה יחידות צבא, טנקים וזחלמים ליד הכרמים של בקעות, אבל הדרך לשם הייתה כל כך שקועה במים מהגשמים האחרונים שלא ניתן לעבור בה ולהגיע לחומסה.

מניעת מים / גירוש
עין אל חילווה (אום ג'מאל) – הטרקטור שהוחרם ב-16.9.15 באמצעות פתק כלשהו שלא נמסרו בו פרטיו של המחרים, עדיין לא הוחזר למרות מאמציהם של חנה בר"ג ובומה ענבר. אפילו לא נאמר לו מה עליו לעשות כדי לקבל את הטרקטור בחזרה. בעת ההחרמה אמר לו המחרים "עד שלא תסלק מכאן, אתה והמשפחה שלך, נבוא ונקח לך הכול !". זו הפעם השנייה שהטרקטור מוחרם (חודש קודם, באמצע אוגוסט הלוהט הוחרמו הטרקטור ומיכלית המים ורק 3 שבועות מאוחר יותר ואחרי 4,500 ₪ קנס, הוחזר לו). הטרקטור משמש את סלימאן להביא מים למשפחתו בת ה-13 נפשות ולמשפחת אחיו , גם היא בת 13 נפשות (כמעט כולם ילדים קטנים) לאימו הקשישה ומאות ראשי צאן וכמה גמלים.

מחסום בקעות (חמרה)
עדיין מסלול אחד סגור לנסיעה על ידי מחסומי ניו ג'רסי, והיחיד שפועל גורם לעיכובים קשים לפלסטינים הנאלצים לעבור במחסום זה בדרכם מהבקעה אל שכם ובחזרה. בדרך הלוך (12.15) עמדו 3 כלי רכב והמתינו למעבר. בדרכנו חזרה, 15.30, היו תורים ארוכים הן בצד המזרחי הן בצד המערבי (בין 10 ל-20 מכוניות) . חיילת עוינת ניגשת אלינו. מודיעה שאסור לנו לעמוד במחסום. מזהירה אותנו לא לדבר עם הפלסטינים כי העמידה על הכביש לא בטיחותית. בסוף, לפני שהיא וחברתה פונות ללכת היא אומרת "טוב תעמדו שם והלוואי ויהיה לכם הפס"ד. תיהנו". לפי נהטון אפשר היה לשער שהיא לא בירכה אותנו  ויודית תרגמה: אלה ראשי תיבות של הפרת סדר. ואני מימי לא ראיתי הפרת סדר במחסום בקעות !!!

נהג משאית אמר שבלילות רבים החיילים סוגרים את המחסום למשך כמה שעות, בעוד מחסום זה אמור להיות פתוח 24 שעות. כי בא להם. כי אין מי שיתלונן.
אחד הנהגים אמר לנו שהוא פוחד מאוד לעבור במחסום – התחושה שלו כי מילה לא נכונה, תנועה מיותרת והחיילים יכולים לירות בו על מנת להרוג !

ובקשה – לילדי בקעת הירדן אין צעצועים. בובות, קוביות, מכוניות אופניים, כל דבר (מלבד משחקי קופסה כמו פאזלים וחידות וכד'), יתקבל בשמחה אדירה. לפני כחצי שנה קיבלתי תלת אופן באיכות מעולה. איזה אושר !! ילדי מקחול הקטנים שומרים עליו כעל בבת עינם ורוכבים עליו אך ורק בתוך האוהל על הרצפה המהודקת