קלנדיה
בוקר עמוס אך סביר. המעבר ההומניטרי נפתח אך הופעל בידי חייל שלא ידע מי זכאי לעבור והמחסום נסגר בטרם עת.
הגענו ב-5:15 לערך, אחרי שחנינו בצד הישראלי ועברנו רגלית. עדיין חשוך וכבר מתחיל להיות קר בבקרים. בדרכנו ראינו אנשים שיושבים להתחמם סביב מדורה שהדליקו. ככל הנראה ממתינים להסעה למקום העבודה. בחוץ הומה כלי רכב – בעיקר רכבי הסעה ואוטובוסים של מזרח העיר. ליד הכניסה למחסום יש שמתפללים תפילת בוקר, בקבוצות קטנות או ביחידות.
בפנים 5 העמדות כבר פתוחות, מעל רובן השלטים עדיין מורים כאילו העמדה סגורה (צבע אדום וסימן X) למרות שבפועל פתוח. 3 תורים מסודרים עד קצה הסככה. מוכרי הבייגלה והעוגות כבר כאן, וגם דוכן הקפה בחוץ כבר פתוח. גם כאן יש שניגשים להתפלל, חלקם שואלים את מרבד התפילה ממוכר הבייגלה. בסיום התפילה מצטרפים לתור. לנשים איפשרו להשתלב בתור בכניסה למכלאות.
ב-5:45 הגיעו שוטרת ושוטר והצטרפו לחיילת באקווריום. בסמוך להגעתם שונו השלטים מעל כל העמדות ל"פתוח" (צבע ירוק וסימן V). מדי פעם התורים מתארכים וגולשים לחניה, אך הסדר נשמר. ח' מכרנו מגיע ובא לשוחח עימנו. מספר שאתמול היה שוב בלגן גדול בתור.
ח' עובד במאפיה בשוק מחנה יהודה, שיש בה תנור עתיק וקבוצות תיירים מגיעות כדי לראות אותו. הוא מספר שהקונים החלו לחזור לשוק, וגם קבוצות בודדות כבר הגיעו. מדריכי התיירים מתלוננים בפניו שאין עבודה. השוק מלא בשוטרים ומג"בניקים. ח' מספר לנו שמפקד כוח מג"ב בשוק, שהוא ממוצא דרוזי, בא למאפיה ושוחח עימו בערבית. ח' הכין לו פיתה עם זעתר ושוחח עימו ארוכות. בשלב מסויים שאל אותו המג"בניק היכן הוא גר והתפלא לשמוע שח' הוא מהשטחים ואינו תושב ירושלים. ח' תוהה מה ההבדל, הרי הוא כאן כבר 30 שנה ויש לו אישור. המג"בניק עזב, אך זמן קצר אח"כ הגיעו שתי שוטרות (או מג"בניקיות) וביקשו לראות את התעודות של ח'. ח' בטוח שהמג"בניק הדרוזי שלח אותן. אחרי שהן הלכו הוא בא שוב ואמר לח' שכדאי שיוריד פרופיל בימים אלה ולא ידבר הרבה... ח' מסביר לו שהוא ותיק בשוק וכולם מכירים אותו. נציין שח' הוא איש שיחה נעים, בקיא בהוויה הישראלית והעברית שבפיו קולחת.
לקראת 6 החלו לשאול אותנו אם המעבר ההומניטרי צפוי להיפתח. לא ידענו לומר. בפעמים האחרונות שהיינו לא נפתח. מאחר שהתורים היו מסודרים אנשים העדיפו להצטרף תור הרגיל, ולא להמתין ליד השער. אבל ב-6:15 הגיע חייל עם מפתח. בעזרת השוטרת הוא החל לפתוח את המעבר ההומניטרי. הבעיה היתה שהחייל כנראה חדש בתפקיד והוא לא ידע בדיוק מי זכאי לעבור. נשים שעוברות עם היתר אמורות לעבור בשער ההומניטרי בלי קשר לשאלה היכן הן עובדות או אם הן עוברות לבית חולים. החייל לא ידע זאת ושלח חלק מהן לתור הרגיל. וכך גם זכאים אחרים. בהמשך, לאחר שאנשים מחו וגם אנחנו פנינו אליו הוא נועץ בשוטרים ואיפשר מעבר של כל הנשים. למעט נשים וגברים מבוגרים שעוברים ללא היתר, אלה נדרשים להמתין לשעה 8. בינתיים הגיעו עוד שוטר, שוטרת ומאבטח. בהמשך הצטרף עוד מאבטח. ראינו שהשוטרת הבלונדינית הסבירה לחייל מי זכאי לעבור במעבר ההומניטרי. בינתיים החל גשם והממתינים מחוץ לסככה נרטבו. בודדים פתחו מטריות.
6:40 – התורים הצטמצמו אל מתחת לסככה והגשם פסק. יצאנו לשתות כוס תה ולהתחמם. כשסיימנו לשתות התורים שוב גלשו לחניה, ורק אחרי שבע החלו להצטמצם. ב-7:15 לערך הצטרפנו לאחד התורים. למרות הנוכחות של כוחות בטחון רבים, לרבות החייל מהמת"ק, הוחלט שלא לפתוח יותר את המעבר ההומניטרי. בדיוק אז הגיע אב עם 3 ילדים (בן, בת ובן, הגדול נראה לכל היותר בן 11). האב מלווה את הילדים למחסום, אותו עליהם לעבור בדרכם לבי"ס. הילדים נאלצים לעבור לבדם בתור הרגיל. נתנו להם לעבור לפנינו. ניכר שהם מיומנים במעבר. לכל אחד יש בתיק שלו את תעודת הלידה הישראלית שלו, מנויילנת ומקופלת בתא הצדדי. הם שולפים את התעודות. הגדול מסייע לקטנים להניח את התיקים במכונת השיקוף. המטריה שלו לא עוברת במכונה אז הוא לוקח מגש פלסטיק כדי להניח אותה בתוכו ומזמין אותי להניח גם את התיק שלי במגש... לקח לנו כ-25 דקות לעבור.
בשל השעה המאוחרת יחסית, עומסי התנועה והתחייבויות נוספות החלטנו לא להמשיך היום למחסומי עיסאוויה.