דרום הר חברון, חלחול, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים, צומת זיף

צופות: 
נילי וחגית
09/11/2015
|
בוקר

כל השבוע הסתובבתי עם תחושת מועקה גדולה על כך שאין ביכולתנו לעזור לפלסטינים בשעת מצוקתם הגדולה. הלב מתהפך כשאומרים גל טרור בישראל – כשכמעט  כל  הטרור הוא נגד הצבא ונגד המתנחלים בשטחים הכבושים. לפי תפיסתי הם נלחמים את מלחמת העצמאות שלהם.... לכן עם כל הפחד החלטתי לצאת. סולידאריות  נמדדת ברגעים קשים. פחדתי בעיקר מהמתנחלים  וגם מפלסטינים שלא מכירים  אותי ושבמקרה אפגע מהם.  לא חשבתי לרגע  שצריך לפחד מהחיילים.

מה שקרה לנו היום הוכיח אחרת.

 

הנסיעה בכביש 60

 

בתחנת  האוטובוס  של שמעה – חיילי משמר הגבול וחיילי הנדסה ממגנים תחנות אוטובוס.   מורידים ממשאית גדולה  בטונדות ומעמידים אותם לרוחב. בניית השכונה  החדשה  בשמעה מתקדמת בקצב מהיר.

 

בדורה-אל פאוור

 

השער לכיוון דורה סגור - בשער לכיוון אל פאוור   מחסום של החיילים  שבודקים כל רכב.

 

cid:FDEB3032-D59C-4510-8716-825ECCB5C9C4cid:25B99F66-660A-4167-AAFB-90987C1768EB

 

 

חזרנו לפחות עשר שנים אחורה - על פי איך שנראה הכיבוש.

 

כשראינו  שעוצרים מוניות ומורידים את כל הנוסעים עצרנו את האוטו והלכנו לצפות ולצלם - די מרחוק.  אחד החיילים ראה אותי מצלמת וזעק זעקה אדירה שאולי נשמעה גם באשקלון ומפחידה מאוד. לא שמנו לב  שהוא צועק אלינו  אלא שהוא צועק באופן כללי ומיהרנו אל האוטו – חשבנו שרה משהו נוראי -  הוא  רץ אלינו מתנשם ומתנשף וצעק תביאו לי את האי פאד עכשיו - חמת זעם היא תיאור מתון לעומת האמוק שהוא היה אחוז בו – הדבר הנכון לעשות היה לתת  לו מיד את האי פאד אחרת הוא היה יורה בי - הרובה היה שלוף.  שמאלנית מסריחה בוגדת  צריך לתלות אותך, עוד רגע והוא היה עושה בי לינץ.  הוא פתח את הבגאז' של האוטו  את הדלת למושבים האחרים וביקש ממ' הנהג שלנו את המפתחות שלו ורץ אל עבר החיילים האחרים בצעקות שמאלניות - שמאלניות....

הוא חזר אלינו לאוטו בלווית שני חיילים אחרים שהיו הרבה יותר רגועים  וחכמים. הם היו בין הפטיש לסדן. מצד אחד  ידעו שאין שום רע  ואין שום עברה על החוק במה שעשינו ומצד שני לא יכלו שלא לתת לו איזשהו גיבוי. הוא דרש לטלפן עכשיו ומהר למ"פ  ושהמ"פ יגיד לנו שאנחנו עצורים ולהחרים את האי פאד שלי. הם דיברו עם המ"פ שביקש לדבר איתי בטלפון.  דיברתי עם המ"פ  וסיפרתי לו מי אני ומה אנחנו עושות – את  הארגון שלנו מחסום ווטש הוא הכיר.  אחרי ש השיחה עם המ"פ  העבד כי ימלוך הקטן עוד קצת  טרטר אותנו ואחר כך החזיר את האי פאד  ואת מפתחות האוטו.

שני החיילים האחרים אמרו לי הוא קיצוני.... הוא קיצוני .... ולא הייתה אף מילת נאצה אחת נגד מ' הנהג שלנו ההפך... שיהיה לך יום טוב,  אחי, אמר לו כשהחזיר לו את המפתחות. אבל אלינו השמאלניות ..... כמעט וירק.

המשכנו בדרך ומפאת החדשות והידיעה שישי בחברון עכשיו  שישה גדודי חיילים החלטנו שלא להיכנס.  הם שטופי פחד ושנאה כמעט כל החיילים והיד כל כך קלה על ההדק... זכויות אדם רחוקים מליבם ומתפיסת הביטחון שלהם וזה בעצם יותר מפחיד.

 

צומת הכבשים - שני השערים סגורים משני צידי הצומת סגורים.  החיילים רק  בפילבוקס,

בני נעים - פתוח

בית ענון – סגור - אין חיילים (באחד עשרה וחצי)

חלחול-סעיר - פתוח - חיילים רק בפילבוקס.

צומת האוכפים – כביש 60 - 35  מתאמנים במטווח כל הזמן.

שר חלחול חברון – מעבר הזית – זוהי שכונת  אל ג'ורהinfo-icon – שם כל הזמן יש מהומות ושם  גם הייתה התאונה של הפלסטינית בת השבעים  ושלוש  שנהרגה – היום פתוח ורואים את שרידי העפר של התלולית שחסמה את הכביש.  יש שרידים של צמיגים בוערים. ברבע לשתים עשרה כשאנחנו שם אין חיילים. רק רואים מרחוק את  שוטרי המשטרה הפלסטינית .

 

כביש 356

 

משטרת התנועה  שלידם חיילים מחלקת כהרגלה קנסות משטרה – איך אומר לנו נ' בעל המכולת בצומת זיף    פה עסקים כרגיל.  וגם אין חסימות.

 

כביש 317 – חוץ  מאיתנו אין אף אחד על הכביש – נראה שבשכונה החדשה של התנחלות כרמל כבר חיים אנשים.

 

מחסום מיתר – שוק הירקות פועל כרגיל – אבל אנשים מסתובבים ממש כועסים ומפוחדים.

 

בשבוע הבא נשתל לארגן משמרת יחד ען החבר'ה של שוברים שתיקה - אולי נחזק אחד את השני.