סינג'ל, קבלאן

צופות: 
נטלי כ., נעמי ב. (מדווחת) ברכב נאדים
02/11/2015
|
בוקר

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

לעומת השבוע שעבר, תיגבור כוחות בצומת אריאל: ארבעה זוגות חיילים חמושים מוצבים בארבעת כיווני הצומת. 

2 חיילים בכביש הכניסה לחארת'  המוביל לקדומים ועמנואל.

9:30 צומת תפוח. שלושה חיילים במגרש, שניים נוספים בתחנת האוטובוס. 

אנחנו פונים לכביש 60 הבעייתי. מבחינת ההתנחלויות הרבות הפרושות לאורכו, עורק התחבורה המרכזי הזה בגדה, המחבר את שכם עם רמאללה, הוא נחלתן, וכבר זמן רב הם תוקפים כלי רכב פלסטיניים הנוסעים בו בקטע המתחיל בצומת תפוח ופונה דרומה. הם גם מאיימים על עובדי המוסכים הפרושים לאורכו ועל תושבי הכפרים הסמוכים לכביש. היום הנסיעה על הכביש שקטה. מתנחלים בודדים העומדים בצידי הדרך ומחכים בלא חשש לטרמפ, הם נציגי הכיבוש היחידים בשעה זו. כלי רכב צבאיים אינם נראים על הכביש.    

מימין, בחלקות הקרקע הקטנות של הכפר א-סאווייה הסמוכות לכביש נחרשו כבר תלמים ובוצעה הדלייה של גפנים. ימים יגידו אם התושבים יזכו גם ליהנות מפרי עמלם. 

9:45 בכביש פנימי סלול ומסודר מאד - תמרורים, קווי חצייה, שני מסלולים מסומנים, אנחנו מגיעים לבית המועצה של סינג'ל. הרושם הראשוני הוא של כפר מבוסס ומאורגן היטב: בתי מידות יפהפיים פזורים על שטח גדול מאד. הרבה בניינים חדשים בבנייה. דודי שמש על גגות מרבית הבתים, תחנת מוניות. פועל ניקיון גורף אשפה שהצטברה בשולי הכביש, מראה נדיר בכפרי הגדה. תמונת קרמיקה מרהיבה של עץ זית על קיר בית המועצה מקדמת את הבאים . בית המועצה עצמו, שנחנך ב-2014  נקי מאד ומוקפד. תערוכת צילומי נוף מקומי מעטרים את קירותיו.  במשרד המאובזר והמטופח אנחנו פוגשים את ראש המועצה א. אדם מרשים , נעים הליכות, דובר אנגלית רהוטה, תוצאה של 25 שנות שהות בארה"ב בטרם חזר לכפר ובנה בו את ביתו. שש שנים משמש א. בתפקיד ראש המועצה והתקופה הנוכחית היא הקשה ביותר להרגשתו. לא רק שהכפר ממוקם ליד כביש 60, אלא הוא גם מוקף בהתנחלויות, מן האלימות ביותר, מכל עבריו. ההתנחלויות שילה, עלי, מעלה לבונה וגבעת הראל יושבות על אדמות הכפר שהופקעו. 5000 דונם נלקחו מאדמות הכפר, ועוד 10.000 דונם שלאנשי הכפר יש אפשרות גישה אליהם פעמיים בשנה,  - יומיים בלבד בכל פעם. למרבה המזל, לכפר יש קשרים עם אירגונים בינלאומיים ופלסטיניים שאנשיהם מגיעים לעזור, במיוחד בשני ימי המסיק. וגם לאירגונים ישראליים כגון יש דין ורבנים לזכויות אדם.

בכפר מתגוררים כיום כ-8000 תושבים. קרוב לשני שליש, 20.000 מתושבי הכפר היגרו ממנו. הראשונים בעקבות מלחמת 67, ובהמשך בשנות השבעים והשמונים. חלקם הגדול לא חזרו בתוך שנה מיום עזיבתם לחדש את תעודות הזיהוי שלהם כפי שחוק המדינה הכובשת מחייב. כך איבדו התעודות את תוקפן ובעליהן את הזכות לחזור לחיות, או לפחות לבקר את משפחותיהם  בכפר הולדתם. יוצאים מכלל זה הם אנשים שזכו במהלך השנים לקבל אזרחות זרה. אנשים אלה, רובם נושאים פספורט אמריקאי, רשאים לבקר בכפר. כיום מתגוררים כ-4000 מתושבי הכפר בארה"ב.  אחרים מצאו מקלט בירדן, בארצות המפרץ ובארצות אירופה שונות. זוהי תופעת הפלסטיני הנודד שכמוה ראינו כבר בכפרים לא מעטים בגדה. 

כאמור, בשנים האחרונות המצב הביטחוני נעשה גרוע יותר ויותר. כולנו הזדעזענו מהאכזריות הנוראה של שריפת בית המשפחה בדומא שבה נספו תינוק, אביו ואמו והילד היחיד שנותר בחיים נכווה קשה ומאושפז מאז.  בסינג'ל ארע מקרה שריפה דומה לפני שנה וחצי: מתנחלים חדרו בלילה לכפר והבעירו בית משפחה. ההורים וחמשת ילדיהם הצליחו לעלות לגג ביתם. 500 מתושבי הכפר הוזעקו למקום, הרחיקו את המתנחלים וחילצו את בני המשפחה. הם חולצו בלא פגע, אך נותרו בלא בית. לפני שנתיים ניסו מתנחלים לשרוף את המסגד. מאז מנהלים בני הכפר תורנויות שמירה 24 שעות ביממה, וכמעט בכל לילה הם מתעמתים עם מתנחלים שמנסים לחדור לכפר בחסות הצבא שמגבה אותם. החיילים יורים  גז לעבר הבתים, בעיקר אלה הקרובים לכביש,  וגם כדורי גומי לעבר התושבים המתגוננים. לפני יומיים נפגע אדם מכדורי גומי. הוא עדיין מאושפז בבית החולים. 

החיילים עורכים גם פשיטות ליליות על בתי התושבים ועוצרים אנשים .לפני שבוע נעצרו חמישה אנשים. בעזרת הצלב האדום התברר לאן הם נלקחו. כיום נמצאים 22 אנשים בכלא. למרבה המזל אין ביניהם ילדים. "אנחנו , ההורים והמורים משתדלים מאד לשמור על הילדים שלא יזרקו אבנים ולא יסתבכו. עד עכשיו הצלחנו", אומר א. 

שמספר לנו על הענשה קולקטיבית: מניעת הזרמת מיםinfo-icon לבתי הכפר.  בחום הכבד של הקיץ הנוכחי נותר הכפר במשך 30 ימים ללא מים. מספר בארות ספקו מעט מי שתייה.  מרבית התושבים מתפרנסים מחקלאות, חלקם מועסקים על ידי הרשות הפלסטינית. בהתנחלויות התושבים אינם עובדים. אלה מביניהם המועסקים בישראל, חייבים לעבור יום יום דרך מחסום קלנדיה, עינוי לכשעצמו.  

כל שטח הכפר מוגדר כשטח C  שמשמעותו הגבלת בנייה וכניסה חופשית של הצבא. "אבל מה זה חשוב," אומר לנו ראש המועצה. "הרי גם לכפרים שנמצאים ממערב לנו, כמו עארורה או עמוריה שמוגדרים כשטח A נכנס הצבא בחופשיות. אז מה משנה ההגדרה?"

11:30 קבלאן. כפר שהאיר לו  מזלו והוא מרוחק מספר קילומטרים מכביש 60, ולכן המצב הביטחוני הפנימי בו פחות חמור.  בהעדרו של מיודענו ראש המועצה ה, שנמצא כרגע בהולנד, מארח אותנו ע, בעל תואר מאסטר מאוניברסיטת אל נג'אח בתחום תיכנון ופיתוח. זה תחום עבודתו במועצת העיירה. ע. עבד שנתיים בישראל, ובמהלכן רכש עברית שוטפת, דיבור, קריאה וכתיבה. הוא מספר לנו כי אמנם גם לקבלאן מגיע הצבא בלילות בעיקר למטרות הפחדה, וגם מציב מדי פעם מחסומים, אבל החשש של אנשי הכפר הוא דווקא בעת יציאה מהכפר. בצומת תפוח יש לעתים קרובות אירועי ירי של צבא ומתנחלים. כשאנשי הכפר מגיעים מרמאללה (על כביש 60) , מתנחלים זורקים אבנים על כלי הרכב שלהם. ע. מראה לנו צילומים של מכונית שהזגוגית הקדמית שלה נקובה מאבנים. אבל, כידוע, מתנחלים אלה חסינים. הצבא לא ירדוף אחריהם ומערכת המשפט לא  תטיל עליהם עונשי מאסר. הם הרי אינם ילדים פלסטינים...

ממה מתפרנסים התושבים? רובם מחקלאות. השנה קבלו התושבים אישור לארבעה ימי מסיק, במהלכם הספיקו למסוק את מרבית העצים הנטועים במרחק מהתנחלות רחלים השכנה. אחרים עובדים בישראל (רק אם הם נשואים ובעלי בית, על פי חוקי הכיבוש) חלק עובדים בתעשייה בברקן, לשם הם חייבים לנסוע דרך מחסום תפוח. 

קבלאן משמשת כמרכז רפואי עבור הכפרים בסביבה כדוגמת יתמא או תלפית. בהעדר כוח אדם רפואי מספיק, קשה לצוות הרפואי לספק את השרות הרפואי המתבקש לאוכלוסיה כה גדולה. אבל, מרגיע ע. "יש לנו סטודנטים שלומדים רפואה וכשהם יסיימו את לימודיהם הם יצטרפו לכוח האדם הרפואי שלנו."

ביציאה, מול בניין המועצה אנחנו רואים אמבולנס חונה ועליו כיתוב באותיות גדולות וחגיגיות באנגלית: "אמבולנס קבלאן".

12:30 בדרך חזרה, רכב משטרה חונה על הכיכר בצומת תפוח, וארבעה חיילים נראים בתחנת האוטובוס. 

בצומת אריאל, מולנו, הפתעה: מכונית פרטית חולפת ועליה מתנוססים שני דגלי מחסום ווטש. לא הצלחנו לזהות מיהן הנוסעות.

13:15 חזרה לראש העין.