גוכיה, חמרה (בקעות), תיאסיר

11:10 – 09:00

09:00מחסום בזק עברנו.

שעת בוקר. עדרים רועים בשטחי מרעה שיבשו. הרועים שפגשנו בדרך לקחו ברצון את בקבוקי המים שהבאנו. בצילומים: סוללת העפר לאורך דרך אלון

09:30 מחסום תיאסיר 
בצילום עדר חוצה בכביש העולה למחסום תיאסיר

פרט לעוקב-מיכל המים שלמרגלות המגדל, אין סימנים לנוכחות של חיילים במקום.

שטח המחסום ריק ונקי. את העשבייה ליחכו העדרים. בהיעדר שאריות מזון – עזבו גם החתולים.

אזורי האימונים ריקים. היום ערב חג. וכן – הצבא עסוק בהפגנת נוכחות הכיבוש והשליטה בשטחים

אחרים בגדה.

09:45 דרך אלון שער גוכיה

גם כאן לא נראים חיילים. רועה שפגשנו ציין שבימים האחרונים לא רואים אותם.

09:55 חמרה צילום ממערב למחסום

השופל חונה בחצר. הנתיב הצפוני עדין חסום לתנועה (חייל: "בעיות כוח אדם, אנחנו רק ארבעה, פעם היו כאן שישה חיילים").

ממערב למחסום עומדת שיירה ארוכה. ספרנו כ 20 מכוניות (את אלה הקרובות למחסום כלל לא רואים).

המכונית שעמדה בסוף התור כאשר הגענו, עברה את המחסום לאחר כ 25 דקות. ממזרח עמדו 8 מכוניות. רובן מוניות. אחד הנהגים סיפר שאי אפשר היה להגיע לשכם דרך חווארה, לכן הוא ירד לבקעת הירדן, כדי להגיע לשכם ממזרח דרך מחסום חמרה. שני חיילים ("אריות הירדן") באו לברר מי אנחנו. הם היו מלאי נכונות וסבלנות להבין אותנו, ולהקשיב למעט מפרקי ההיסטוריה שחסרים להם כדי להבין את עמדתנו. אפשר היה להתעודד משני הצעירים ומהדברים שסיפרו על התלבטויותיהם, ועל חבריהם שנמנעו מגיוס.

כל אותו זמן, שתי חיילות העבירו את המכוניות.

מכונית אזרחית עצרה בצומת ונהגה (הישראלי) צעק: "תגידי בת זונה, לא נמאס לכם?"

קבוצה של כ-10 צעירים הגיעו ברגל. הורו להם לעבור על דרך העפר המיועדת להולכי רגל. אבל הרי יש שם תלתלית לרוחב הדרך? "הם רגילים" היתה התשובה. ואכן הם איכשהו דילגו על גבי התיל הדוקרני והמשיכו בדרכם.

כאשר עמדנו לעזוב הגיעה חיילת ובקול מצמית הודיעה לנו שכדאי שאנחנו נלמד משהו על הארץ שלה, ושהיא מאוד מתאפקת שלא לירות בנו. הסמל שדיבר איתנו ניסה להרגיע אותה. נקווה שהצליח בכך. כיוון שיש לראות בכך איום על חיינו חבל שלא הקלטנו אותה (מי יכול היה לשער שיש צורך בכך?). 

10:50 עזבנו

בתחנה אשר מול המחנה הצבאי ממתינים חיילים לאוטובוס, או להסעה אחרת.

11:10 מחסום בזק - בדקו את תא המטען ושחררו לשלום.