מראייר, מג'דל בני פאדל

9:45 יציאה מתחנת הרכבת ראש  העין

10:00 צומת אריאל. אנטנה מונחת לצד הכביש. כשחזרנו בסוף המשמרת לנקודה זו, העבודה הייתה כבר בעיצומה. מנוף ענקי הובא למקום ונראה שתוך זמן קצר תצטרף אנטנה נוספת  לחברותיה הרבות בגדה. 

10:30 בדרך למראייר. שני חיילים וחיילת משוטטים בשדה לצד הכביש. כשאנחנו פונים אל הכפר, הכביש הסלול מתחלף בדרך עפר מאובקת. (גם כאן, כמו בכפרים רבים אחרים, נאסר על התושבים לסלול את כביש הגישה לכפרם). מהגבעה שלשמאל הדרך מגיעה בריצה חבורת ילדים עליזה. הם מגלגלים במורד צמיגים, אבנים בידיהם. "מדוע אתם לא בבית הספר?", אנחנו שואלים. "כי היום יום אל אקצה, חופש" הם משיבים בשמחה. אנחנו מביטים בפניהם: ילדים צעירים מאד, כבני עשר חמודים, חייכנים, ידידותיים. בשבילם זריקת האבנים על הכביש היא כדי להרגיש גדולים. הם עדיין אינם יודעים כי ממשלת ישראל החליטה להציב צלפים כדי לירות ולפגוע בילדים קטנים שכמותם. 

בית המועצה סגור, ואנחנו פונים אל מבנה המכיל ערימות של שקי תבואה. נ. הבעלים של המקום, מקבל את פנינו, ועד מהרה מתקבצים למקום עוד חמישה גברים. אכן, הייתה בכניסה לכפר מעין הפגנת הזדהות עם האירועים באל אקצה. האם היו נאומים? האם ההפגנה צולמה? לא.  שיחרור הילדים מיום לימודים הוא האירוע המרכזי של יום אל-אקצה אשר הוכרז על ידי הרשות הפלסטינית וכנראה שאינו צובר תאוצה. 

נ. הוא "בוגר" הכלא הישראלי. וככזה, מדבר עברית שוטפת.  בן 68 לדבריו, ונראה מבוגר בהרבה. את הקשיים הרבים של אנשי כפרו הוא תולה בהעדר השלום. אם אבו מאזן ונתניהו (שאת שמו הוא מתרגם לערבית "אלוהים נתן" לקול צחוקם של הנאספים) היו באמת רוצים בשלום, החיים היו נראים אחרת. נ. מעודכן  בפוליטיקה הישראלית: לדבריו, אילו רבין לא היה נרצח, היה כבר שלום. גם בתקופת בגין המצב היה יותר טוב. הוא שואל בכאב: איך זה שליגאל עמיר יש אשה וילד, ואילו אסיר פלסטיני מן הכפר שנמצא כבר 30 שנה בכלא, מדבר עם בנו דרך הרשת ואינו רשאי אפילו  לגעת בידו? אם היהודים סבלו בשואה, מדוע הם עושים לנו מה שעשו להם?".

לא רק לתושבים חיים מתנכל שלטון הכיבוש, גם למתים. לפני שבוע מת אחד מתושבי הכפר מוות טבעי, ללא קשר לאירוע בטחוני כלשהו. בני משפחתו הענפה בקשו לקבור אותו בית הקברות של הכפר. וכאן בא האולטימטום: או שתדאגו שיבואו להלוויה רק קרובי משפחה ספורים, או שתקברו אותו בלילה. המנוח נקבר ביום. ממרבית בני משפחתו וחבריו נשללה הזכות ללוות אותו בדרכו האחרונה. 

הבעיה של תושבי מראייר, פרט למתנחלים משילה וקידה היא בסיס צבאי, שהוקם על אדמות הכפר ושימש כבית חולים. הוא הוגדר כ"שטח צבאי סגור" ולכן תושבי הכפר מנועים מגישה אליו. עתה רווחות שמועות כי הצבא מתכוון לפנות את הבסיס ולתושבי הכפר אין ספק כי הצבא יוריש את המקום למתנחלים. הם  ישתלטו גם על האדמות ויתגוררו  בקירבה מסוכנת לכפר.   

עוד איזור המהווה סכנה הוא שטח של 125 דונם השייך לתושב הכפר. בידיו מסמך טאבו (קושאן) משנת 1957 המוכיח את בעלותו על הקרקע. הצבא איפשר למתנחל בודד שכלבים מגנים עליו להשתלט על השטח, וחיילים מאיימים בנשק על אנשים מהכפר שמנסים להתקרב. התחושה בכפר שחבריו המתנחלים שבאים לבקר אותו יצטרפו אליו בקרוב. כך תקום כנראה התנחלות חדשה על אדמה גזולה. 

מעבר לשטחים הללו, בפועל לא הופקעו אדמות רבות מאנשי הכפר. "המתנחלים בונים גדר כדי שלא נתקרב לאדמות שלנו, ואנחנו הורסים אתה כל פעם מחדש", מספרים הנוכחים. "אנחנו בכפר שלנו לא מוותרים, וגם מחנכים את הילדים שלא לוותר".

ואכן, כשאנחנו יוצאים מן הכפר הילדים שפגשנו עם כניסתנו לכפר הספיקו כבר להציב אבנים על דרך הגישה לכפר. תושב המקום שנחסם בדרכו לכפר יוצא ממכוניתו ומפנה בשקט את האבנים. הוא אינו גוער בילדים. 

12:00 מג'דל בני פאדל ממוקם במרחק של 3 - 4 ק"מ מדומא. המרחק אמנם קטן מאד, אבל אין להשוות את האווירה ואורח החיים בשני הכפרים.

בבית המועצה אנחנו פוגשים את המזכיר, מיודענו ג'. גם במג'דל לא התקיימו היום לימודים כהזדהות עם אירועי אל-אקצה. "הפגיעה בדת היא הדבר החמור ביותר", הוא אומר לנו, אבל מאשר כי בכפר לא התקיימה כל הפגנה.  

יחסית לכפרים האחרים באיזור, מזלם של תושבי מג'דל שפר עליהם. רוב הבעיות הן בכביש 458 שמוביל למעלה אדומים. שם תוקפים המתנחלים מאש קודש כלי רכב פלסטיניים. לפני שנתיים חדרו מתנחלים לכפר ושרפו כלי רכב, אך מאז לא חזרו. גם הצבא מגיע לכפר לעיתים רחוקות. העובדה שאין בכפר התארגנות לשמירה עצמית (כמו בכפרים שכנים כגון קוסרא או ג'אלוד) נובעת כנראה מתחושת הביטחון היחסי של התושבים. לתחושה זו מוסיפה העובדה שמרבית בתי הכפר, 80%, מצויים בשטח B. האדמות אמנם ממוקמות ברובן בשטח C, אבל הן קרובות לכפר. לכן, הבעיה המעסיקה את התושבים בהקשר למסיק המתקרב אינה מספר ימים מצומצם שבהם הם יורשו למסוק, אלא העדר הגשם. בגלל האובך שכיסה את הארץ כוסו העצים בשכבת אבק ולא ניתן למסוק אותם עד אשר הגשם ישטוף את האבק. 

ג' מציין תקרית שארעה לפני מספר ימים בצומת תפוח. אחד התושבים חכה שם להסעה, והותקף על ידי מתנחלים. למותר לציין כי החיילים הבודדים שהוצבו שם לא נחלצו לעזרתו. 

אחת הבעיות של הכפר, בדומה לכפרים אחרים בגדה, היא בעיית ההגירה. 3000 תושבים מונה הכפר. 1500 תושבים חיים בחו"ל. 

גם ג' הגר בשעתו לכווית, אך חזר לכפר לאחר שהותקפה על ידי צבא עיראק בראשות סדאם חוסיין.

13:00 צומת תפוח. ג'יפ אחד חונה במגרש ולידו שלושה חיילים שרועים על הקרקע. על כביש 5 שלושה חיילים מפטרלים לאורך הדרך. 

13:30 חזרה לראש העין.