ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים)

עוד בוקר קשה במעבר הזיתים

הגענו בערך ברבע לשבע. היו תורים קצרים לפני כל אחת משלוש עמדות הבידוק.  מיד לאחר שהגענו העמדה הראשונה נסגרה לזמן קצר. אנשים עברו לעמדה השנייה.  לא עבר זמן רב וזו נסגרה והראשונה נפתחה. ושוב אנשים עוברים כשהבעת עלבון וכעס על פניהם. העמדה השנייה נפתחה שוב לזמן קצר ואז נסגרה סופית כל זמן שהותנו שם. לא עזרו תחנוניו של אדם שעמד כבר ממש בתוך הקרוסלה וטען שהוא חולה. השיח שהתנהל עימו היו נטול סבלנות וצעקני. מובן שהתורים הלכו והתארכו עד אשר גלשו מהשרוול אל עבר רחבת הסככה. מדי פעם אנשים שזה עתה הגיעו ניסו את מזלם בעמדה השנייה, אך זו נותרה מושבתת.

בעמדה השלישית מהומה רבה. הקרוסלה נפתחת לעתים רחוקות ולזמן קצר. תלמידים רבים מצטופפים ואך בנס אף זאטוט לא נרמס או נמעך. מעט המבוגרים הזכאים לעבור בה מנסים לעזור ולנהל מעין תור, אך ההתקדמות כאן איטית יותר מאשר בעמדה הראשונה. מה יש לבדוק אצל דרדקי בית רבן הללו שלוקח כל כך הרבה זמן? והילדים? כדרכם של ילדים בכל העולם משתובבים ומשחקים. חלקם מפהקים ומשפשפים את עיניהם, מי יודע באיזו שעה עליהם להשכים קום כדי לעבור את דרך הייסורים הזו. מדי פעם מוביל הורה צעיר את גוזליו וממתין איתם עד שמגיע תורם לעבור בקרוסלה. נכמר הלב על הורים צעירים אלה הרואים את ילדיהם הרכים נבלעים בלוע המחסום ומנועים ללוותם עד פתח הגן/בית הספר, כפי שעושים מרבית ההורים בעולם.