א-ראם, קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן ואורח, אליאב לילטי (קולנוען).
15/09/2015
|
אחה"צ

בין שני אמבולנסים ושתי אלונקות והרבה ידיים הועברה חולת סרטן מהגדה לצדו האחר של מחסום קלנדיה כדי להגיע לטיפולים בביה"ח אוגוסטה ויקטוריה שבמזרח ירושלים.

זמן קצר אחריה הובא למקום חולה סרטן תושב הגדה שמטופל בביה"ח מקאסד (שבמזרח י-ם) ושהרופאים הפנו אותו לבדיקת MRI. אבל בכל בתי החולים הפלסטינים שבמזרח ירושלים, ששה במספר, אין ולו מכשיר MRI אחד (עובדה שלא ידעתי עד אותו הרגע), והאיש, שנראה כמו מי שלא יוציא את יומו, צריך היה להגיע לרמאללה, כי שם, ברמאללה יש מכשיר MRI. החולה שהיה מעורפל הכרה טולטל והוסע, ואם ישרוד גם יחזור ויוסע, ושוב יטולטל, ושוב יובל לבית החולים שבמזרח ירושלים.

העיירה א-רם היא סיסמוגרף לאירועים שבירושלים.

מה שיש להם לצעירים זה חזות חשופים, אבנים ושברי זכוכיות בידיים, וזעם. הרבה זעם.

הצבא בתגובה פלש וכיתר וירה והשתלט על המרחב הציבורי ועל שטחים פרטיים ומנע תנועת רכבים וחסם צירים מרכזיים.

 

ובמשך כל שעות אחה"צ מרכז העיירה היה נטוש מתושביו שישבו נצורים בבתיהם.

 

 

*

הלאה משם, בפילבוקס שמעל הכפר ג'בע, קבוצת חיילים מגבעתי שלא אהבו את נוכחות האורחים הבלתי קרואים (= אנחנו), וכשהתחלנו להתרחק ירו/צלפו עלינו רימון גז מדמיע שהחטיא את הרכב בפחות ממטר וחצי.

רעם פיצוץ הרימון הרעיד את המכונית (ואותי גם) וענן עשן לבן וסמיך התפשט.

 ספרו לי משהו שאני לא יודעת על הקוד האתי של צהל, על הקלות הבלתי נסבלת של האצבע שעל ההדק, או על שינויים בהוראות הפתיחה באש.