בית לחם (300)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
קלר אורן
18/09/2015
|
בוקר

9:00 – 11:15
 

מגרש החנייה שוב חסום. כפי שעשיתי בפעמים הקודמות אני מזיזה את הגדר, מחנה והולכת לכיוון המחסום. החייל המוצב שם קורא לי. אני מקדימה לשאול אותו למה הם סוגרים והוא משיב שזו הוראה של המשטרה.

-        אבל אנחנו חונות כאן תמיד, כבר שנים רבות...

-        בסדר אבל זה מגרש של כוחות הביטחון וזו הוראה של השוטר

 

הוא אדיב ולא רוצה לדרוש ממני להזיז את הרכב אבל הוא מתקשר לשוטר. אני בסתר לבי מקווה שלא מדובר באותו נפוח מעצמו שלפני שבוע המציא הסכמים שלא היו ולא נבראו האוסרים כביכול על עמידה בתוך המחסום. השוטר שעונה לו מאשר שיש לסגור את המגרש אך מורה לו לאפשר לי לחנות שם.

כשאני נכנסת למחסום אני רואה שמדובר בשוטר השקול שתמיד מתייחס בשקט ובאנושיות. לפני שבוע היה לי ברור שהפעלתנות התזזיתית של עמיתו אינה נוחה לו ושהוא מצפה כמוני שיסתלק. הוא מיד מתנצל על מה שהיה ואומר שכמובן לא קיים הסכם כזה, שיש שוטר בכיר חדש במחסום אשר אישר שלא היה ולא נברא הסכם המונע מאיתנו לעמוד בתוך המחסום.

 

שקט מאוד היום במחסום. בודדים אמנם נשלחים הביתה כי אין להם אישור.

מגיע בחור צעיר עם דרכון אמריקאי אך ללא ויזה. הוא אומר שהוא נולד פה אך חי היום באמריקה. שולחים אותו בחזרה כי אין לו ויזה.

מגיעה קבוצה קטנה של תיירים יפנים. הם עומדים קצת בתור ואז מעבירים אותם ללא בדיקה, כרגיל לגבי תיירים. הם מודים שוב ושוב ופתאום נשלפות מצלמות, אחת מוציאה דגל ישראל ומצהירה שהיא אוהבת את ישראל ורוצה להצטלם עם המאבטחים שנלהבים לא פחות. כך מצטלמים בצחוקים גדולים כל חברי הקבוצה עם שני המאבטחים ועם הדגל...!

רוב הפלסטינים שיוצאים מהמחסום ידידותיים ומחייכים, מודים על הימצאותי כאן כאילו עשיתי איזשהו דבר שהקל עליהם.