ברטעה-ריחן, טורה-שקד

צופות: 
עידית ב', רותי ת' (מדווחת)
13/09/2015
|
בוקר

7:00 מחסום ברטעה-ריחן  (כל הצילומים ממחסום ברטעה)

ערב חג. בשעה 7:00 בדיוק מוכרזת תחילת הזרמה (בימי ששי ובערבי חג המחסום נפתח ב-7:00 במקום ב-5:00. יום עבודה קצר מתקצר עוד יותר. מה הטעם?). בכל 8 שנותי במחסום ווטש לא ראיתי אצלנו, במחסומי הצפון, חיזיון כזה שעל שכמותו רק קראתי בדוחות על אירתח וקלנדיה. מאות צבאו על שתי הקרוסלות. בקרוסלה השמאלית (שמשמשת בד"כ את החוזרים לגדה) נדחסו ברווח שמיועד לאדם אחד - 5 אנשים! בקרוסלה הימנית, שמחובר אליה שרוולinfo-icon קצר וצר - צעירים טיפסו וקפצו מעל ראשי הדחוסים בתור. ברמקול נשמע קול נשי שצרח-נבח: "אתלע-אתלע לך-לך לא לרוץ". עידית ואני היינו המומות לגמרי. התקשרנו לרון, סגן מנהל המחסום, אך הוא לא היה בשטח והפעם, שלא כדרכו, לא גילה רצון לעזור. מודענו ב', העדין והחייכן, עובד ותיק במפעל השטיחים בשח"ק, צפה בהמולה מן הצד. כשחזרתי ב-9:00 למחסום (לאחר שנפרדתי בכפר קרע מעידית שמיהרה לעבודה) - פגשתי את ב', ממתין על ספסל בקצה השרוול. החלפנו קצת חוויות מפתיחת המחסום ואז באו לאסוף אותו.

 

8:30 מחסום טורה-שקד

כאן הכל מתנהל בשופי. טרמפיסטית עמוסה בשקיות שאספתי ליד אום-ריחן, עברה את המחסום, כולל חדר בידוק, תוך 5 דקות ואפילו זכתה בטרמפ נוסף מעבר לו. מכוניות ספורות עוברות במהירות מצד לצד. במחסום ברטעה לוקח לנהג פלסטיני לפחות 20 דקות לעבור לאותו "מרחב תפר" עצמו. מכאן המשכתי לאומריחא, כפר קטן ועני שממוקם משני צידיו של הכביש הראשי שמוביל ליעבד ולג'נין, כדי לפרוק מכונית עמוסה בשקיות בגדים (בזכות עידית וחברה מקיבוץ יגור).

 

9:00 מחסום ברטעה-ריחן

כל החניונים מלאים, הקרוסלות שוממות ואת ב' פגשתי מן העבר השני.